ושמחת בחגיך

החגים הם מרכיב מאד מרכזי בזהות של כל אחד. חווית החגים קשורה לזכרונות מהבית, לחושים ולערכים, שכל אחד מביא מעולמו. העבודה על החגים בביה"ס מאפשרת לשמור על זיקת הילדים לחגיהם, ולהרחיב את החוויה של הכרות עם החג, סיפורו, סמליו, ערכיו ומנהגיו.

בבית הספר הייחודי שלנו, קיים גם הצורך להפגיש את הילדים עם החגים של חבריהם מהדתות האחרות, מתוך רצון לשתף, לקרב וללמוד. השוואה והתמקדות בערכים משותפים לחגים מקילה על הלמידה, ומאפשרת חוויה לימודית קלה ומהנה יותר.

תוך למידת סמלי החגים, המנהגים, ההבטים ההסטוריים והדתיים, מושם דגש על ערכים אנושיים, שאינם קשורים לדת זו או אחרת. ערכים תרבותיים, שיכולים להיות נר לרגלינו בהתמודדות עם המציאות האישית והחברתית של כל אחד ואחד.

אין להתעלם מן העובדה, שהמפגש הבין דתי, יוצר גם קושי: היהדות נתפסת כדת וכלאום, ומגבשת את הילדים היהודים סביב ספורי המסורת והחגים. לעומת זאת אצל הפלשתינים הדת "מפרידה" בין הנוצרים למוסלמים. לכן ישנה התייחסות מיוחדת ללוח השנה, להתחדשות ולטבע. ההתחברות לעונות החקלאיות יוצרת קרבה בין הדת הנוצרית לבין האיסלאם, מה שמכוון לחוויה תרבותית, שעליה אין לוותר.

החגים והחופשות יוצרים קושי גם בתכנון הלוח השנתי של ביה"ס. השאיפה בכל השנים היתה להמעיט עד כמה שאפשר בימים חד לאומיים. ביה"ס מקפיד, שהילדים הערבים – נוצרים ומוסלמים – ייצאו ביחד לחופשות החגים, ובכך "מסייעים" למניעת "הפרדה" בקרב הפלשתינים.

למרות שמערכת חד לאומית משבשת את רצף העשייה, לעיתים (אם היא אינה נמשכת זמן רב) יש בה גם יתרון: הגיבוש החד לאומי הוא חלק חשוב בהצלחת המפגש הדו לאומי.

השנה ארגנו את רוב פעילויות החגים הרכזות החברתיות ליאורה ארז ופאתן זינאתי. הן נעזרו בחברי מועצת תלמידים, וגייסו את המחנכים ואת המורים לארגון הפעילויות. הנה כמה רשמים...

ילדי כתה א’ מציגים את ספור חג המולד לפני ילדי ביה"ס, וגם לפני הוריהם... (1, 2)

ילדי כתה ו’ רוקדים לפני הילדים את רקוד חודשי לוח השנה ההג’רית... (3, 4)

הילדים אופים מצות בפסח, ומורחים עליהן לבנה, זעתר ושוקולד למריחה... (5, 6)

טו בשבט (=עיד אלסג’רה) הוא החג המשותף היחידי ליהודים וגם לפלשתינאים. זהו חג תודה של כל אדם בלי הבדל לאום או דת לאדמה, לעצים ולפריחה. כבכל שנה, יוצאים הילדים לשתול ולטעת, ו"מקנחים" ביציאה לטבע.

אחד היתרונות הרעננים של ביה"ס שלנו הוא מיקומו. במרחק כמה צעדים נפרש לרגלינו יער מוצל, ומרחביו מזמינים את הילדים למפגש פורה של יצירה ולמידה. (7) בכל פינה תחנת עבודה, המופעלת ע"י חברי מועצת התלמידים ומורה, וילדי כל כתה עוברים בשמחה מתחנה לתחנה.

ילדי כתה ו’ מכינים בתים מחומרי טבע. (8) מלסם מכינה זעתר בפיתות, אותם אכלו הילדים רק אחרי שלמדו פרק של צמחי תבלין (9). ילדי כתה א’ מכינים שלטים לעצים שבביה"ס... (10, 11)

אין ספק, שהחג הכי "מדליק" בביה"ס הוא חג פורים –כל ההסוסים וכל החלומות לובשים צורה, עד לא נדע...

כבר מתחילת השבוע נופלות המחיצות: רחבת הדשא מתמלאת בלובשי פיג’מות, שמרגישים כל כך בבית (12), רים וילדי כתתה עוברים בין הכיתות עם בגדי הוליבוד, מרגישים כמו בסרטים (13), ואז גם מגיע היום שכולו דמיון, צבע, כיף ומשחקים... (14).

האמת היא, שהחגים והארועים השייכים לשני העמים אינם רק חגיגה שמחה. שני עמים, שני ספורים, שתי נקודות מבט (בעצם הרבה יותר...). מטענים רגשיים, כעסים, תסכולים, פחדים, זכרונות - והילדים הרכים ביניהם.

משימה כבדה ביותר מוטלת עלינו המורים והמנהלים: אנו חייבים להיות רגישים במיוחד, להיות קשובים, מכילים, תומכים, מעודדים, מגינים.

אנו צריכים לנווט בין הרגשות והעמדות האישיים שלנו לבין הציפיוית של ההורים חברי הישוב ושל ההורים של ילדי החוץ, שנענו להזמנתנו לקחת חלק במפגש הדו לאומי המתמשך – והילדים הרכים ביניהם.

כמחנכים עלינו להעביר מידע, שישקף את האמת של כל צד עד כמה שאפשר. עלינו לתת מקום לכל אחד ואחת מתלמידינו ולאפשר להם לבטא את עצמם ואת זהותם. אך יותר מכל עלינו להקפיד לא להעמיס על הילדים כל רגשות אשמה, כי הרי דווקא הם עושים בהצלחה לא מעטה יום יום, מה שאנחנו המבוגרים כל כך נכשלים בו – חיים זה לצד זה בהרבה קבלה ופרגון...

ביה"ס התחיל תהליך למידה כבר לקראת סוף חודש מרץ, כש"יום האדמה" קרב. הילדים וחברי הצוות נחשפו לעובדות ולארועים הקשורים ליום האדמה, והתייחסו בכיתות לזהות ולאדמה כערך. אחר כך היתה פעילות בית ספרית מסכמת בשתי שכבות גיל: א-ג, ד-ו. כל כתה ארחה את ילדי כל הכיתות סביב נושא פעילות הקשורות לאדמה. הנה כמה מהתחנות...

בכתה ב’ בנו הילדים בתים וכפרים (15). בכתה ד’ יצרו הילדים עם אדמה וירק (16), ובכתה ה’ עבדו הילדים על פאזל זהויות (17).

אחרי חופשת האביב חזרו הילדים לארוע "כבד" אחר יום הזכרון לשואה. הילדים, כמובן בהתאם לגילם, למדו על נוראות התקופה, דנו במושג שואה של היהודים ושל עמים אחרים. ציפי המורה לאומנות עבדה עם הילדים על פרויקט פרפרים: הילדים קבלו פרפרים מניר, עליהם הם ציירו וכתבו את שמם ואת גילם. הפרפרים הועוברו למוזאון בגרמניה, שם על כל פרפר יירשם שם של ילד/ה, שנספו בשואה. (18) ביום עצמו התקיים טקס, שהכינו ילדי כתה ה’, והשתתפו בו כל ילדי ביה"ס. (19)

מיד אחרי יום השואה מגיע יום קשה בחיי ביה"ס – יום הזכרון לחללי מערכות ישראל. זהו יום כבד לכולנו. היום שלאחריו, יום העצמאות, הוא יום חג ליהודים, אך הוא יום אלנכבה (=אסון) לפלסטינים, ואנו צריכים להלך בזהירות בין הקצוות...

המחנכים פתחו את היום בכיתות האם במפגש דו לאומי. יחד עם הילדים ניסו להבין את המשמעות של להיות עצמאי כילד, כבן אדם, כעם. קיימנו דיונים על זכויות וחובות בבית, בבית הספר ובחברה. שוחחנו על הזכות של כל אחד להגדיר את עצמו, ועל האחריות והחובה לשמור על זכות הקיום של השכן. דיברנו על החוויה של "להרגיש בבית", על השמחה כשיש מולדת ועל הכאב כשאין...

אחרי יחידת לימוד זו התחלקו הילדים לקבוצות חד לאומיות. ביחידה זו התמקדה כל קבוצה בסמלים ובספורים של העם שלה. היהודים קיימו טקס בזמן הצפירה. יחידת לימוד זו חשובה מאד בעינינו, כי היא גם מאפשרת רגיעה ונינוחות ביום המורכב הזה... לקראת סיום היום התכנסו כל הילדים לפעילות יצירתית משותפת, שמחברת ומשלבת ידים... (20, 21)

בין יום העצמאות ואלנכבה קיימו המורים סדנת עבודה בנושא אלנכבה. לכל אחד מאיתנו היתה הזדמנות לחלוק ספורים, מחשבות, רגשות, והמפגש חיזק ומילא ברעיונות לקראת העבודה עם הילדים...

הפעילות ביום אלנכבה החלה במפגש דו לאומי בכיתות עם המחנכים. ביחידת הזמן השניה עברו כל הילדים בין מוקדי פעילויות, אותם ארגנו המחנכים. גם כאן היתה הפרדה בין השכבה הצעירה (א’-ג’) לבין הבוגרת (ד’-ו’): מוזאיקה של תמונות מכפר נטוש בכתה א’, רקמה פלסטינית בכתה ב’, ספור המפתח בכתה ג’, בעקבות מפה בכתה ד’ , כתיבה בעקבות ספור אישי בכתה ה’ ושירה על כאב ואבדן בכתה ו’. (22, 23, 24) ביחידה השלישית של אותו יום התחלקו הילדים לקבוצות חד לאומיות. בשעה 12:00 קיימו הילדים הערבים טקס ליום אלנכה. בסוף היום נפגשו כל הילדים לפעילות קצרה מול "עץ המשאלות".

יום העצמאות, יום אלנכבה, שני ימים קשים וטעונים... וכשעוברים אותם בעשייה כנה, עדינה, ומתחשבת יוצאים בתחושה מנצחת של קרוב לבבות...