יום המצילים 2020

ביום חמישי, 12.3.2020, ציינו בגן המצילים הבינלאומי בוואחת אל סלאם נווה שלום את יום המצילים, אשר מתקיים ב-6.3 בכל שנה. השנה הענקנו שלושה אותות הוקרה למצילים ישראלים ופלסטינים.

מי הם המצילים? מדובר באנשים רגילים. הם פעלו כנראה מתוך אינסטינקט. הם פעלו בניגוד למתרחש סביבם, בניגוד להתנהגות החברה הקרובה אליהם, נגד הזרם ונגד כוחות חזקים מהם בהרבה. הם סיכנו את חייהם ואת שמם הטוב מבלי לחשוב או להתחשב בתוצאות מעשיהם. הם פעלו מתוך אמונה פנימית, לפעמים דתית, ושכנוע עמוק שזהו המעשה הנכון לעשות.

את האירוע הנחו חזי שוסטר, מנהל המרכז הרוחני וראידה עיישה ח’טיב, מורה לאנגלית בבית הספר היסודי.

יאיר אורון פתח וסיפר על הרעיון שבבסיס גן המצילים הבינלאומי, על הקשר הטוב, המצוין אפילו, עם ארגון GARIWO האיטלקי בניהולו של מר גבריאל ניסים אשר מקיים גני מצילים ברחבי העולם ועל האירוע השנתי המתקיים אצלנו בגן זו השנה הרביעית.
את אותות ההוקרה השנה הענקנו לאנשים הבאים:

– משפחת קורדייה מחברון – עבור מר עיסא קורדייה

– בלה פרוינד

– מנזר לטרון

לפני הענקת כל אות – סיפרנו את סיפור המעשה. שלושת הסיפורים מצורפים בזה. תוכלו לקרוא אותם ולהתרגש כמונו.

בנוסף נשאו דברים הגברת בלה פרוינד, אשה חרדית מירושלים אשר זכתה באות ההוקרה והאב רנה ממנזר לטרון. מקהלת בית הספר בהדרכתם של עומר וחיים, המורים למוזיקה, שרה שני שירים - בערבית ובעברית.

מצ"ב לינק לתכנית רדיו ששודרה ברשת ב’ של קול ישראל של השדר רון נשיאל. אפשר לשמוע החל מהדקה ה-25.

https://www.kan.org.il/Radio/item.aspx?pid=124404

כמו כן מצ"ב לינק לכתבה ששודרה בערוץ "מוסאווה" שמושבו בנצרת.

האירוע שהתקיים היה האחרון לפני סגירת כל אירועי התרבות והפנאי בישראל בעקבות מגיפת הקורונה.

אני מבקש להודות בזה לחברי ועדת אות ההוקרה:

פרופסור יאיר אורון – הוגה ויוזם גן המצילים

דיאנא שלופי-ריזק – מנהלת ואוצרת הגלריה

סמאח סלאיימה – מנהלת קשרי חוץ

חזי שוסטר – מנהל המרכז הרוחני

תודה לכל מי שתרם להצלחת האירוע המרשים והמכובד הזה.

עיסא קורדייה

אנו גאים לכבד היום את זכרו של עיסא קורדייה, זכרו לברכה, אשר עשה את המעשה הנאצל והאנושי הנעלה ביותר – הצלת חיי אדם.

במהלך שנת 1929, אירעו בארץ אירועי דמים קשים. היו אלו אירועים מעצבים ביחסי יהודים - ערבים. 133 יהודים ו-116 פלסטינים נהרגו במהלך תקופה זו.

חשוב להדגיש: במקום שבו מצוי הרוע מצוי גם הטוב. כמעט בכל מקום בו מתרחשים מעשי טבח או לינץ’ ישנם גם אנשים, בודדים אמנם, שבוחרים לא רק להימנע משפיכת דמים - אלא גם להציל באופן אקטיבי את מי שהם יכולים להציל. על פי מקורות ועדויות של מצילים וניצולים מאותה תקופה מספר משפחות פלסטיניות מהעיר חברון הגנו על שכניהם היהודים, הסתירו אותם ובכך הצילו את חייהם. בזכות מעשים אלו ניצלו כ-425 יהודים.

בין הניצולים על ידי משפחת קורדיה היו גם הד"ר צבי כיתאין ומשפחתו (סבו של בועז כיתאין, חבר נווה שלום). ד"ר כיתאין עבד בחברון מטעם הדסה וסייע ליהודים וערבים ללא הבדל. בעת האירועים יהודים רבים מצאו מסתור בבית הרופא משום שהניחו שהפורעים יימנעו מלפגוע ברופא וגם משום שהיו לדוקטור כיתאין קשרים עם החברה הפלסטינית בחברון.

בבית משפחת כיתאין התאספו עשרות יהודים, בהם ילדים רבים. בעל הבית היה מר עיסא קורדיה. הוא החביא את כולם במרתף וכשבאו הפורעים אמר להם: "היהודים ברחו". באותו זמן שכן אחר ממשפחת קורדייה פרץ חור בקיר והעביר דרכו את היהודים לביתו והבטיח להגן עליהם. שתיים מנשות המשפחה ישבו בפתח הדלת וטחנו ברחיים של יד. גם הן מנעו מהפורעים להיכנס פנימה. במעשה זה הצילה משפחת קורדייה את היהודים שהסתתרו בביתה. במהלך האירועים ואחריהם, הגיש ד"ר כיתאין עזרה לפצועים הרבים משני הצדדים.

לצערנו הרב, עקב מציאות החיים תחת הכיבוש וחרף ניסיונותינו להסדיר את כניסתם נתקלנו בסירוב של הצבא ולכן נבצר מנציגי משפחת קורדייה להיות עמנו היום.

אנו, ועדת אות ההוקרה של גן המצילים בוואחת אל סלאם נווה שלום מעניקים למשפחה את אות ההוקרה היום ומשלחת של ועדת אות ההוקרה תיסע לחברון, תבקר את המשפחה ותעניק להם את האות בקרוב.

בלה פרוינד

אנו גאים לארח היום את בלה פרוינד, אשר עשתה את המעשה הנאצל והאנושי הנעלה ביותר – הצלת חיי אדם.

התאריך – 13.5.1992. זוהי תקופה קשה של מעשי איבה בין ישראלים לפלסטינים. באותו יום דקר עדנאן אלאפנדי, בן 21 ממחנה הפליטים דהיישה, שני נערים יהודים ליד שוק מחנה יהודה בירושלים. לאחר מכן נמלט עדנאן וניסה לברוח מן המקום כאשר המון רדף אחריו וניסה לבצע בו לינץ’. בלה פרוינד, אשה חרדית, עברה במקום עם שתי בנותיה.

עדנאן אלאפנדי היה שרוע על הרצפה וכבר לא סיכן איש באותו הרגע. בלה השאירה את בנותיה בצד ובהחלטה של רגע הצליחה להסתנן מבעד להמון, להגיע אליו ולגונן עליו בגופה במשך 27 דקות בהן חטפה בעיטות, מכות, קללות ויריקות. היא לא קמה ממנו עד שהגיעה המשטרה ובכך הצילה את חייו. היא עצמה נפצעה לא קל בתקרית זו ופציעתה ניכרת עד היום.

המעשה של בלה פרוינד עורר שבחים מצד אחד וביקורת מצד שני בחברה הישראלית בכלל ובקהילה החרדית, סביבתה הקרובה, בפרט. על פי עדותה, היא פעלה לפי כללי ההלכה והמוסר היהודיים ועל פי המשפט האומר "כל המציל נפש אחת מעלה עליו את הכתוב כאילו הציל עולם מלא".

ועדת הפרס רואה במעשה של בלה מעשה ראוי של אשה אשר פעלה על פי אמונתה והמוסר שלה, בלי מחשבה על המחיר שתשלם בעתיד. ועדת הפרס חושבת שמעשה זה, של הצלת חיי אדם מרצון חופשי ובניגוד להתנהגות הצפויה של הרוב באותם ימים ראוי להוקרה.

אנו, ועדת אות ההוקרה של גן המצילים בוואחת אל סלאם נווה שלום, מתכבדים בנוכחותה של בלה פרוינד, שנבחרה להיות אחת ממצילות שנת 2020, ומעניקים לה את אות ההוקרה היום.

מנזר לטרון

אנו גאים לארח היום את נציגי מנזר לטרון, אשר הצילו מאות מתושבי עמואס בזמן מלחמת ששת הימים ב-1967.

בחרנו לכבד את מנזר לטרון על החמלה והאנושיות שהפגינו במהלך המלחמה ב -1967 כלפי תושבי הכפר עמואס לפני, בזמן ואחרי העקירה הכפויה שלהם מכפרם על ידי צה"ל ומניעת חזרתם.

מערכת היחסים בין אנשי עמואס למנזר הייתה טובה במשך שנים רבות. יחסי גומלין של עזרה הדדית ושכנות טובה שררו בין שתי הקהילות עוד לפני מלחמות 48’ ו-67.

עם תחילת המלחמה ב-67’, גורשו תושבי עמואס מכפרם בין לילה. תושבי הכפר נצטוו לעזוב את ביתם. מאות מהם, בהם נשים, זקנים וטף, ביקשו מקלט במנזר. נזירי לטרון פתחו את דלתותיהם והסתירו אותם במרתפי המנזר. הקהל הרב שהה במרתפים שבוע שלם ונזירי לטרון סירבו להסגיר אותם לידי הצבא. הם דאגו לכל מחסורם, טיפלו בהם והאכילו אותם. לאחר שבוע הגיע כוח של צה"ל ומשאיות ולנזירים לא הייתה ברירה אלא לציית. תושבי עמואס גורשו לרמאללה. יומן שכתב הכומר גאי חורי והתפרסם בלבנון מתאר גם את השבר הגדול ואת האבל שחש האב החרוץ חנא, באותו יום. כיצד נפרד מתושבי עמואס ומאז לא השתתף יותר באירועי שמחה וחג.

במהלך השבועות הבאים הגיעו תושבי עמואס לחפש תושבים שלא הגיעו לרמאללה. יחד עם נזירי לטרון הם חיפשו בין הריסות הכפר שנהרס עד היסוד על ידי צה"ל ומצאו גופות של 14 מתושבי הכפר. יחד הם ניסו קשות להביא את הגופות לקבורה מכובדת בבית הקברות של הכפר אשר שרידיו עדיין קיימים ליד מה שנקרא היום פרק קנדה אשר הוקם על חורבות הכפר. הנזירים גם אספו פריטים שונים, בגדים, רהיטים וחפצים ודאגו להעביר אותם למשפחות הפליטים.

ראוי לציין בפרט את האב חנא זכרו לברכה, הראוי שיתכבד באופן אינדיבידואלי על מעשיו האנושיים, על החמלה, התמיכה, הסיוע והעזרה החומרית והנפשית שהעניק לאנשים אשר איבדו את ביתם ואת כל עולמם.

אנו מתכבדים בנוכחותם של אב המנזר, האב רנה, האב פול והאב לואיס אשר עזרו לנו לאסוף את כל המידע שהיה דרוש לנו לקבלת ההחלטה על הענקת אות ההוקרה למנזר לטרון.

נמצאים אתנו היום גם שני פליטים מעמואס שהיו עדי ראייה למה שהתרחש אז. אחמד חמדי שהיה צעיר מאוד אשר חי היום בביתוניה והעובד היחיד ששורשיו מעמואס ועובד במנזר. ואת עבד עמארה שחי ברמאללה. עבד היה בן 22 ונחשב לעד הראייה היחיד שעדיין בחיים וגר בארץ. עבד עדיין, כמו כולם, נצמד ונאחז למה שקרה באותה תקופה.

וידאו בערבית מערוץ מוסאווה :