תיאולוגית שחרור פלשתינית ככלי בחינוך לשלום

ב-17 למאי הזמנו את הכומר ד’ר נעים אטיק להרצות על
"תיאולוגית שחרור פלשתינית ככלי בחינוך לשלום"
הכומר ד’ר נעים אטיק נולד בביסאן (כיום-בית שאן) והתחנך בנצרת.
את לימודיו האקדמיים עשה בארצות הברית.
שירת את הכנסיה האנגליקנית בגליל ובירושליים ובשנת 1989 יסד את מרכז "סאביל"-מרכז תיאולוגי אקומני בירושליים. ספרו: “צדק ורק צדק" פורסם בכמה שפות.

“סאביל" הנה תנועת שחרור אקומנית,עממית של נוצרים פלשתינים. סאביל מהווה מרכז אקומני לתאולוגית שחרור פלשתינית המנסה להפוך את כתבי הבשורה רלוונטים לימינו.
בערבית משמעות השם סאביל היא:הדרך וגם מעין מים.סאביל שואפת לפתח רוחניות מבוססת על:צדק,שלום,אי אלימות,שחרור, ופיוס בין בני לאומים ואמונות שונים. סאביל גם פועלת לקידום מודעות נכונה בקשר לזהות הנוכחות והקיום של נוצרים פלשתינים.

בהרצאתו פתח האב אטיק ודיבר על תיאולוגית השחרור שמקורה בדרום אמריקה. שם האנשים ראו שהדת כובלת אותם במקום לשחררם. אנשי הדת חשבו איך אפשר להעזר בדת בכדי לעזור לאנשים להגיע לשחרור בעיקר בתחום הכלכלי.האנשים שמו לב שבמקרים רבים אנשי הדת עומדים בצד של השלטון ולא בצד העם.הדת עזרה למשטר הקיים ולא לאנשים. בישוף אחד אמר: “כשאני עוזר לעניים מכני אותי "קדוש" כשאני מדבר בשמם מכנים אותי "קומוניסט".
במקומות בהם קיים דיכוי, גזענות, שמרנות בכל צורה שהיא בכל חברה שהיא, חלק מאנשי הדת
החלו לפעול למען שחרור במקום להשאר בשקט.
לאורך ההיסטוריה רוב אנשי הדת פנו לעניים ועודדו אותם לקבל את גורלם ולא למחות כנגד.
בארצות הברית יתה התפתחו של תיאולוגית שחרור למען השחורים בשנות ה70 וה-80 וגם התעצמות רעונות של שחרור הנשים. במקומות אחרים של דיכוי למשלי באפריקה ואסיה התפתחה תיאולוגיה נוצרית לשחרור. בדרך צנועה אומר אטיק אני מנסה לפתח כאן תיאולוגית שחרור פלשתינית.
ההתחלה היתה בניתוח המצב הקיים.נבדק מצב החברה הפלשתינית ומה עמדתה של הכנסיה בנושא.באיזה אופן לוקחת חלק במתרחש. ענין נוסף שנלמד הוא נושא השלום והפיוס. כל עניין
שמשפיע על הקיום קשור לתיאולוגיה הפלשתינית.
מתחילים בשאלות בסיסיות כמו: האם האל קיים? מיהו מהי התפישה לגביו. ומה הקשר בינו לבין האדם. אם האמונה היא שהאל משול לאב האוהב את כולם בצורה שווה ברגע שלא קיים שיוויון אנו נתקלים בדילמה.אם אנו מאמינים שהאל הוא צדק וכאשר קיים אי צדק ודיכוי, זה חייב להיות נגד רצו האל. זהו הבסיס לתיאולוגיה הפלשתינית-הנסיון להבין את האל.
כשבאתי לעסוק בתיאולוגיה הפלשתינית עמדתי בפני כמה אתגרים. ראשית התפישה של האל בקרב חברה הפלשתינית, לא רק החברה הנוצרית, שנית הדרך שבה רואה אותנו העולם הנוצרי במערב. למשל ההתמודדות עם קבוצות נוצריות בעיקר בארה"ב המכנים עצמם "נוצרים ציונים".
חשוב היה להבין את תפישתם כדי לעמוד מולה.הנושא הבסיסי הוא קריאת הטכסטים. אני מציין אטיק איני מאמין בקריאת הטכסט באופן מילולי אלא בפרשנות.
הכתובים של הנצרות מתבססים על שי ספרים הברית הישנה והחדשה.
שורש הבעיה היא בפרשנות הטכסט ובהבנתו השונה ע"י יהודים וע"י נוצרים. אם ניקח את הטכסט ונבין אותו מילולית אפשר להבין שהארץ שייכת רק ליהודים.
ניתן למצוא סימוכים אחרים בטכסט למשל אחרי גלות בבל התפיסה יותר אוניברסלית.
ההתפתחות הגדולה בעיני היתה המעבר מתפיסה של "האלוהים שלי" לאלוהים של כולם.
כדי לקצר אעבור מכאן לקונטקסט הפוליטי. מהתפיסה שהארץ היא רק ליהודים את התפיסה שהארץ היא לכולם.
מבחינתי ישוע הוא המושיע שחי ולימד תחת כיבוש ומת תחת כיבוש. לדעתי למדנו ממנו התנגדות לכיבוש-התנגדות לא אלימה לכיבוש. מרכז סביל קורא להתנגדות לא אלימה שבאה מהמקורות ובאותו הזמן לצאת נגד ההתנגדות האלימה לכיבוש.

אטיק הביא עימו מספר חוברות שהוצאו ע"י "סביל ביניהם:
"קריאה להשקעה מוסרית ואחראית"
ובה קריאה לכנסיות ברחבי העולם להשקיע בתמיכה להתנגדות הבלתי אלימה לכיבוש במטרה להגיע לפתרון צודק לסכסוך הישראלי פלשתיני.

"מפוצצים מתאבדים" הבעיה התיאולוגית והמוסרית עם פיצוצי התאבדות מנקודת מבט פלשתינית נוצרית

שתי החוברות נכתבו ע"י ד’ר נעים אטיק