מסע-מסאר

התוכנית הפגישה בין בני ובנות נוער ערבים ויהודים במטרה לחקור ולהכיר יותר לעומק את הזהות הלאומית הנרטיבית והזהות התרבותית/דתית/ רוחנית של כל אחד את עצמו/ה וקבוצת השייכות שלו/ה ואת הקבוצות האחרות.

הכירות כזו- כך אנו מאמינים תגרום להתקרבות של כל אחד/ת לעצמו/ה ומכאן ליותר הבנה אמפטיה וכבוד לזהויות השונות ולנרטיב האחר.

את ההכירות בחרנו לעשות בדרך חוויתית בצורת מסע בארץ המולדת המשותפת לבני שני העמים ושלוש הדתות. בעזרת מפגש עם מקומות הקשורים לנרטיבים והזהויות השונות ומפגש עם האנשים הקשורים למקומות אלו הצלחנו להעביר למשתתפות והמשתתפים חויה של מסע פנימי וחיצוני מפגש אוהב, כואב ולעיתים משמח עם זהותם והזהויות השונות מהם. בין הסיורים והמפגשים היה מקום וזמן להקשבה ושיתוף להכירות אישית ולהרבה רגעים של צחוק ושמחת חיים.

כל בוקר נפתח בהתבוננות שקטה למשך 10 דקות לאחר מכן מעגל בוקר שכלל שיתוף קצר והכנה לקראת אותו היום.

כל ערב אחרי ארוחת הערב קיימנו מעגל שיתוף והקשבה בו חלקו המשתתפים את חוויות היום ושיתפו ב"מה היה טוב בשבילי מה היה קשה ומה למדתי"
דרך מעגל השיתוף הזה חלקו המשתתפים את החוויות והתובנות ואפשר היה לקבל תמונה של איכות הפעילות של אותו היום.

השימוש בשפה היה שוויוני עד כמה שניתן ולכל אחד/ת מהמשתתפים היה רשאי לדבר בשפתו עם תרגום סימולטני של המנחה.

את המסע ליוו שני מנחים ויויאן רביע מרמלה ורותם מור ממבשרת ציון שגם בנו את הפעילות.

המסע התחיל ביום הראשון בעיר יפו עיר מעורבת ערבית-יהודית .ליפו הסטוריה ארוכה והווה לא פשוט מבחינת היחסים בין ערבים ויהודים והיחס לאוכלוסיה הערבית בעיר. אחרי הכירות בין חברות וחברי הקבוצה יצאנו לסיור. המדריך היה עבד סטל אח במקצועו ופעיל בועד למען ערביי יפו. עבד,סיפר על ההיסטוריה העשירה של יפו מעיר נמל חשובה בעבר הפכה לחלק העני והבעיתי של העיר הגדולה ומרכז התרבות של ישראל -תל אביב.

ביום השני, אחרי עצירה של בוקר בפרק הירקון בתל אביב המשיך המסע לגליל המערבי.

בגליל המערבי חיכו לקבוצה יומיים עמוסי חוויות.

מול שרידי הכפר- אל-רבסייה קיימנו מפגש עם דאוד באדר נציג של "ועד העקורים" שסיפר את הנרטיב הפלשתיני- וחוויותיו מהנכבה של 1948 בהיותו ילד כבן11. סיירנו בשני אתרים וראינו את מבנה המסגד שמהווה את השריד היחיד לכפר אל-רבסייה ומספר מבנים ביניהם שרידי מסגד וכנסיה השייכים לכפר ההרוס אל-בסה (היום אזור התעשיה של שלומי). המיסגדים שניהם מגודרים וחסומים לכניסת מבקרים.

את שני הלילות בגליל העברנו באכסניה הנחמדה בפקיעין ובבוקר היום השלישי עשינו סיור בכפר ותצפית באזור בהדרכת ג’ליל סבח תושב הכפר. בפקיעין למדנו על העבר המענין של אחד המקומות היחידים בארץ בו גרה קהילה מעורבת של דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים כאשר כל קבוצה מכבדת את האחרת ושומרת על יחסי שכנות טובים. הצטערנו לשמוע שהאוירה התקלקלה בשנים האחרונות עכב כניסה של גורמים דתיים קיצוניים. בביקור בבית המורשת הדרוזית שמענו בענין את ההסטוריה של הדרוזים ובשמם האמיתי "בני החסד" ומעט על דתם הסודית והמסתורית שיצאה מדת האיסלאם.

סיור נוסף שערכנו באותו יום, היה לקיבוץ לוחמי הגטאות שם נפגשנו עם רעיה – מנהלת המרכז ללימודים הומניסטים ועם חנין מנחת הקבוצות. הן סיירו איתנו ב"יד לילד" ושם למדנו על חווית השואה מנקודת מבט של ילדים.

לאחר הסיור באתר המיוחד הזה עברנו סדנה בנושא זיכרון והשימוש בזיכרון שהונחתה על ידי רעיה וחנין. בסדנה התבקשנו לחשוב על ימי זיכרון החשובים לנו, מדוע הם חשובים, ואיך אפשר להפוך את הזיכרון למשהו מעורר השראה לפעילות חיובית למען העתיד.

לפני הפרידה מהצפון בבוקר היום הרביעי, עסקנו ב"ספורט אתגרי" וחתרנו בים התיכון על גבי קיאיקים לאתר היפיפה של ראש הנקרה על הגבול הלבנון. החוויה היתה מהנה ומאתגרת ואפילו מאתגרת מידי לחלק מהמשתתפים/ות.

אחרי מנוחה קצרה יצאנו לירושליים. בדרך לירושליים כשעברנו בכביש שש הקבוצה קיבלה מרותם מור הסבר קצר עם הרבה מידע על חומת ההפרדה. החומה נראית מהכביש היטב בקטע הגובל עם קלקיליה.

בערב היום הרביעי למסע הגענו לירושליים.
בירושליים רצינו לשים דגש על המימד הרוחני והבין דתי בזהות שלנו- המשתתפים בקבוצה ולהכיר את הזהויות השונות והשתקפותם בירושליים.

בערב הראשון קיבלנו סקירה היסטורית על ירושליים כאשר ירדנו ב"מעלית הזמן" וצפינו במופע אור קולי תיירותי במקצת אך נתן תמונה כללית במיוחד על הקשר של דתות אברהם לירושלים. הצטערנו שמכל שלל השפות שיכולנו לבחור לשמוע לא היתה השפה הערבית. המשכנו לביקור לילי ברובע היהודי והכותל המערבי.

דליה לנדאו מיסדת ה"בית הפתוח" ותושבת ירושליים הובילה אותנו אל הכותל תוך כדי סיפורים על ירושליים היהודית והקשר הריגשי של היהודים לעיר. דליה סיפרה שהיא מבקרת בכותל באופן קבוע ומכירה אותו בכל שעות היום.

בשעת לילה מאוחרת היתה אוירה שקטה ומרגשת. בשביל חלק מהמשתתפים/ות במיוחד המוסלמים והנוצרים זה היה ביקור ראשון במקום הקדוש ביותר ליהודים.
כמה מאיתנו (ולא רק היהודים) טמנו פתקים עם משאלות בין אבני הכותל ומי שהתענין קיבל הסבר על התפילה היהודית.

היום החמישי הוקדש להכירות עם ירושליים הנוצרית והמוסלמית.
את הבוקר התחלנו בהדרכתו של ג’וני מדריך תירות ירושלמי מבית חנינא, על הר ציון וכנסיית הדורמיציון. בהמשך ירדנו לכנסיה היפיפיה של גת שמנים, שם שמענו שירה של נזירות ממזרח אסיה, והמשכנו ב"דרך היסורים" הויה דולורוסה" עד לכנסיה בה קבור ישו הנוצרי-כנסית הקבר. לאורך הדרך ובביקורים שמענו הסברים מעמיקים על הקשר של הנוצרים לירושלים.

את אחר הצהריים בילינו עם השייך ג’סאן מנסרה מורה ומשורר סופי שבעזרתו קיבלו אותנו במסגד עומר אבן אל חטאב הסגור בדר"כ למבקרים לא מוסלמים.

בתוך המסגד נפגשנו עם האנשים המופקדים על המקום והם שמחו לספר לנו על המבנה המיוחד שנבנה בתקופה התורכית בארכיטרטורה מיוחדת שמשמרת קרירות בתוך המסגד גם ביום קיץ לוהט. הם גם ביקשו מכל הבנות ללבוש כיסוי ראש ובשביל כולן מלבד אחת זו היתה חויה מיוחדת.ג’סאן סיפר לנו על דת האיסלאם על ההיסטוריה המוסלמית של העיר ועל הסופיות.

משם המשכנו למסגד "כיפת הסלע" לצערנו המיסגד הזה היה סגור למבקרים לא מוסלמים באותו שבוע .חברי הקבוצה המוסלמים יחד עם ויויאן נכנסו למסגד והשאר נהנו רק מהמראה החיצוני.

חשוב לציין שבשביל רוב חברי הקבוצה הביקורים היו מרגשים במיוחד מאחר והם ביקרו במקומות הקדושים של הדתות האחרות בפעם הראשונה.
ביום חמישי בערב יצאה הקבוצה לבלות במערב העיר והיום השישי הוקדש לסיכומים ופרידה.

סיכום

קשה לסכם חויה כזו בכמה משפטים. כשהזמנו את המשתתפים לסכם בכל יום ובסוף התוכנית רובם ציינו קודם כל את הלמידה העצומה. החויה הזו היתה משותפת גם למבוגרים המנחים והמלווים.במקום המפגש הסטטי בו יושבים במעגל מדברים ומתווכחים למדנו מחוויות משמעותיות שעברנו יחד. הלמידה מפי האנשים שמספרים את הסיפור שלהם והמקום אליו שייכם העצים את החוויה.

בשלב מסוים בערך באמצע המסע היתה למשתתפים/ות תחושה שהסיור לא מאוזן. המשתתפות היהודיות שמעו הרבה מפי מדריכים ערבים על הנרטיב הפלשתיני כאשר חלק מהדברים היו חדשים ולא קלים לעיכול. הסיפורים ששמעו אלו אינם סיפורים המסופרים בבתי הספר. המשתתפים הערבים הרגישו צורך להגן על המשתתפות היהודיות והרגישו לא בנוח עם העמסת הכאב הפלשתיני על חברותיהן לקבוצה.

המשתתפות היהודיות התקוממו על האשמה שחשו ועל כך שהן בעמדת נחיתות כי לא מבינות ערבית. בשלב זה ולפני הביקור בלוחמי הגיטאות החליטו המנחים לפצל את הקבוצה ולעשות הכנה לביקור בפורום חד לאומי. שם היתה הזדמנות לדבר יותר בחופשיות.

במרכז ההומניסטי ללימוד השואה המשתתפים הבינו שגם עם זכרונות כואבים אפשר לבנות עתיד של שלום ובאמת עזבנו את הסדנה הזאת בהתרוממות רוח.

בהמשך בנוסף לדינמיקות החברתיות והצחוקים עברנו חווית מיוחדות במקומות הקדושים. הקבוצה שהיתה עליזה ורועשת בדרך כלל התייחסה במלוא הכבוד למקומות החשובים לבני הקבוצות האחרות וסיכומים ציינו את הביקורים כחוויה משמעותית. אחד המשתתפים צייר את סמלי שלוש הדתות בתוך חור של מנעות שמסמל את פתיחת הדלת ושותפות בין יהודים נוצרים ומוסלמים.

אנו מודים לחברי וחברות הקבוצה שגילו סקרנות, אומץ, אורך רוח וחברות לאורך המסע: עבד,ג’ורג’ ביסאן,אמינה וענאן מרמלה, יאסמין מחיפה, מחמד עבדול ואמין מכפר קאסם רים מנוה שלום, רומיה ממודיעין, נטע מתעוז, קרן מרחובות,מהדי, עאדי,ג’עפר מטמרה וטייבה בעמק,שרה מנורווגיה/ קיבוץ גזר, רות ג’נה גל א. גל ב. ואיה מקיבוץ גזר ואחרונים חביבים המנחים ויויאן ורותם והמלווה התומך ומגיש עזרה ראשונה- עמית.

מאחלים לכולם שנים רבות של למידה ועשיה למען עתיד של שלום לכולנו.

דורית שיפין- מרכז רוחני פלורליסטי דומיה סקינה
נווה שלום ווחאת אל-סלאם יולי 2007