חומות ואנשים בירושלים

חומות ירושלים לאורך התקופות והשפעתן על החברה והתרבות המקומית

ביום חמישי ה-9 לאוקטובר 2006 קיימנו ערב על "חומות ואנשים בירושלים", חומות ירושלים לאורך התקופות והשפעתן על החברה והתרבות המקומית.

כשקיבלתי את שיחת הטלפון של יוני מזרחי בו סיפר לי על הספר ועל ההרצאה שיכול לתת נזכרתי בערב ההוא לפני שלוש שנים בדיוק, בספטמבר 2003 בו ראינו סרט :”מאחורי הגדר" ומצגת שהסבירה את התוכנית ותוואי החומה או "גדר ההפרדה" ראו דו"ח באתר שלנו באנגלית: http://nswas.org/article154.html
כמה שנים חלפו מאז וחיים של רבים ממשיכים להיות מושפעים מבניית החומה.

במהלך הערב, ניתנה,סקירה של החומות השונות שנבנו בירושלים לאורך ההיסטוריה והוצגה השפעתן על התרבות, האמונה, והחברה בירושלים. שאלות על הקשר שבין שלטון, חברה, תרבות, וביטחון קיבלו ביטוי שונה מחומה אחת לשנייה .
יוני מזרחי עבד במשך שנתיים כארכיאולוג בבניית גדר ההפרדה. במהלך תקופה זו פגש מגוון רחב של דמויות, אנשים שהתנקזו אל החומה מבחירה או מכורח. את סיפוריהםם כתב בספר שיצא לאור לאחרונה בשם :"אנשי החומה" סיפורי האנשים זהו גם סיפורה של החומה ואותם תאר יוני בחלק האחרון של הערב.

במשך ההיסטוריה הארוכה של ירושלים שלטו בעיר שליטים שונים וחיו מגוון רחב של עמים. חומות רבות נבנו בירושלים במהלך התקופות. כל אחת שונה מרעותה.
בסקירתו בחר יוני לתאר רק כמה מהן.
החומה הראשונה, החומה הכנענית נבנתה לפני כ 4000 שנה ע"י הכנענים (מוזכרים בתנ"ך כיבוסים). מטרת החומה הייתה להשתלט ולשמור על מקור המים של העיר: מעין הגיחון. הקמת החומות יצרו מצב שרק תושבי העיר יכלו להשתמש במי המעיין. ההשתלטות על מקור המים אפשרה לשלטון יציבות שלטונית. ההשתלטות על מקור מים לצורך חיזוק השלטון ושגשוגו לא היה חדש בעולם העתיק. אימפריות גדולות כדוגמת בבל, אשור ומצרים התפתחו בזכות שליטתם על מקורות מים יציבים (הנילוס במצרים, והפרת והחידקל במסופוטמיה).

בשנת 722 לפנה"ס האימפריה האשורית כובשת את ישראל, מחריבה אותה, ומגלה רבים מתושביה. חורבן ישראל מביא גל פליטים ליהודה ולירושלים הבירה בפרט. יהודה לא נכבשת על ידי אשור, אולם הופכת למדינת חסות המעלה מס שנתי.

חזקיהו מלך יהודה מנצל את חולשת האימפריה ומחליט למרוד ולהפסיק את תשלום המס. כדי להתכונן למרד חיזקיהו מבצר את שלטונו, בונה חומה רחבה סביב העיר ומשפר את זרימת המים לעיר בעזרת חציבת ניקבת השילוח (המוכרת גם כניקבת חיזקיהו).
באותה תקופה הנביאים ובמיוחד ישעיהו יוצאים נגד בנית החומה בטענה שהמרד חסר סיכוי ובנית החומה דורשת הריסה של בתים והשקעת כסף רב. ישעיהו טוען שבנית החומה אולי משרתת את השלטון, אולם היא פוגעת בתושבים עצמם. הממצא הארכיאולוגי מחזק את העדות של הרס בתים פרטים על מנת לבנות חומה. לאחר שהצבא האשורי מחריב את יהודה הוא מגיע לירושלים וצר עליה. חזקיהו נכנע, מסכים לשלם מס רב, והעיר לא נהרסת. המס הרב שחיזקיהו נאלץ לשלם, וההשקעה בבניית החומה ואמצעי המיגון כנגד אשור מביאים את ממלכת יהודה למצב כלכלי קשה, לעוני רב, וחורבן. אחרי תקופת חיזקיהו יהודה סובלת מעשרות שנות עוני שמשתנים רק עם עלית יאשיהו (639 לפנה"ס). יאושיהו הוא אחד המלכים החשובים ביותר מקרב מלכי יהודה ואחד המעצבים של האמונה המונותיאיסטית. יש לו תפקיד חשוב בשינוי החשיבה בעולם העתיק ושינוי מעמדה של ירושלים.

עד ימיו של יאושיהו האמונה הרווחת ביהודה הייתה שיהווה הוא האל המרכזי, אולם היו אלים נוספים אליהם התפללו. כמו כן המזבח המרכזי היה בירושלים, אולם תושבי הפזורה, והערים השונות נהגו לזבוח בעריהם ובכפרים. יאשיהו מכריז שיש רק אל אחד-יהווה (אלוהים) ורק מקום פולחן אחד—ירושלים. ירושלים הסגורה עדין בחומת חזקיהו הופכת למרכז הדתי היחידי ביהודה. האמונה באל אחד יוצרת הרגשה שיש אמת אחת, וירושלים הופכת לעיר דתית-רוחנית, שאליה מתלווה ההגשה שאין איש או אימפריה היכולים על העיר. עיר אלוהים המוגנת מפני כל אויב. באותה תקופה (סוף מאה שביעית לפנה"ס) מתחזקת האמונה בחשיבות של הר הבית.

במאה ה6 לפנה"ס כשבבל כובשת את כל העולם העתיק השילטון בירושלים רוצה להתנגד בהנחה שהעיר הקדושה לא ניתנת לכיבוש. נביאים אשר יוצאים נגד התפיסה שירושלים לא ניתנת לכיבוש, ומביעים דעה אחרת מהמקובל נרדפים וחלקם אף מוצאים להורג. נביא חשוב שפעל באותה תקופה הוא ירמיהו שטוען שהעיר עומדת על סף חורבן וכמעט משלם בחייו. בשנת 586 לפנה"ס, נחרב בית המקדש הראשון, נחרבת חומת ירושלים ואנשי יהודה מוגלים לבבל.
לאחר חורבן בית ראשון משתנה הרכב האוכלוסייה של יהודה וירושלים. היהודים חוזרים בשיבת ציון, מגיעים ההלניסטים, החשמונאים-שלטון יהודי בירושלים, שמקיף את העיר בשני חומות, אח"כ הרומאים והורדוס שבונה ומחזק את העיר; בונה בית מקדש, ועיר מפוארת. בסוף תקופת בית שני (התקופה הרומית) היהודים בונה חומה שלישית סביב העיר ותושבי העיר חיים מסוגרים סביב שלוש חומות שונות שמפרדים בינם לבין העולם החיצוני, וגם בינם לבין עצמם. סגירות זו מובילה למרד ברומאים ולחורבן בית המקדש השני. אחרי הרומאים מגיעים לעיר הביזאנטיים, אחריהם המוסלמים והצלבנים (בשנת 1099). הצלבנים מבססים את כל תפיסת ההגנה שלהם על ערים מבוצרות, ומבצרים המוקפים חומות רחבות וחפירים. לאחר הפסד הצלבנים לצאלח א-דין בשנת 1187 ירושלים שוב נכבשת על ידי המוסלמים והצלבנים מנסים לכבושה בחזרה. בתחילת המאה ה13 מחליט שליט מוסלמי להרוס את חומות ירושלים כדי למנוע מהצלבנים להחזיק בעיר. הצלבנים לא מצליחים לכבוש את ירושלים מחדש והעיר משגשת במשך 250 שנה ללא חומה...

המעבר לעיר, וההתפתחויות הטכנולוגיות מובילים את תושבי אירופה והעולם בכלל לחיות ללא חומות, והעיר המבוצרת מאבדת מחשיבותה.
למרות זאת בשנת 1530 מחליט השליט העות’מאני סולימאן המפואר לבנות חומה סביב ירושלים וזאת כדי לפאר את העיר הקדושה ואת מרכזה-כיפת הסלע. החומה הזו כנראה לא היתה למטרת בטחון אלא לפאר והדגשת יופייה.החומה גרמה לקשיים כלכליים לתושביה שהיו עניים לאורך השנים ועד היום.

מסקירה כללית זו אנו יכולים לראות שלאורך ההיסטוריה החומות שירתו בעיקר את השילטון ובדרך כלל היקשו על התושבים.
ומכאן לחומה הנוכחית. מחווית העבודה בסביבת החומה במשך שנתיים היה יוני עד להתנהלות העניינים סביבה.

החומה שנבנית במזרח ירושלים מחלקת בין תושבים פלסטינים לתושבים פלסטינים. חשיבותה הביטחונית היא משנית לחשיבותה הפוליטית. החומה מפגישה בין מגוון רחב של אנשי שוליים, שהגבול הנבנה מאלץ אותם להגדיר את עצמם מחדש. בתחתית הסולם החברתי נמצאים תושבי מזרח ירושלים, שגרים באזור בניית החומה, ופתאום אורח חייהם השביר כשלעצמו משתנה ומאלץ אותם להתמודד עם מציאות חדשה. מציאות הדורשת מהם להחליט לאן הם שייכים: לישראל שבה הם מרגישים זרים, אבל צריכים אותה כדי להתפרנס, ללמוד, וכד’, או לפלסטין שאליהם הם שייכים מבחינה לאומית ותרבותית, אבל החיים שם קשים יותר.

בנוסף לתושבים עצמם, ישנם אנשי ביטחון שונים החל מבדווים מהנגב שתפקידם לשמור על החומה, וכלה בלוחמי מג"ב שברובם הם עולים חדשים ודרוזים. אנשי ביטחון אלה הם גם סוג של אנשי שוליים בחברה הישראלית; למרות רצונם להיות חלק מהחברה הישראלית, החברה שולחת אותם לשוליים, אל הגבול. החומה מנקזת אליה מגוון רחב של בעלי אינטרסים: מתנחלים, קבלנים יהודים, אנשי משרד הביטחון ומתכננים: אנשים אלה רואים בחומה הנבנית הזדמנות לרווח כלכלי, או אישי, ואינם מצליחים לראות את העוולות שהחומה גורמת לכל התושבים קשיי היום שנפגעים ממנה.

לסיום הערב הקריא לנו יוני שני סיפורים מהספר "אנשי החומה" אותו כתב לאורך התקופה בה עבד שם.

הסיפור "מחפשי הזהב" על אבו סנינא מספר על משפחה שהחומה בגובה 8 מטר עומדת לעבור בחצר שלה ולהסיר לתמיד את הנוף המרהיב של העיר העתיקה והרי יהודה ולחסום את הגישה שלהם לעיר. אבו סנינא ובני המשפחה התעניינו בחפירה של רשות העתיקות בחצר שלהם. כשהתגלה בור עתיק בחפירה התעוררו תקוות שווא בליבם שאולי בחצר ימצא זהב ויפתור את צרותיהם יוזז תוואי החומה וחייהם יחזרו להיות כפי שהיו. כמובן שתקוותם הושפעה ממצבם העגום והחפירה הבלתי חשובה הזו פתחה איזה פתח בחומת היאוש...

כשנשאל מדוע החליט לכתוב ולפרסם את הספר אמר יוני שהכתיבה נתנה מעט מרפא לתסכול שחש לנוכח האבסורד האכזרי של חומת ההפרדה הזו.

הספר "אנשי החומה" הוצא לאור בהוצאת פרדס 2006 וניתן לרכישה בחנויות סטימצקי, ובחנויות הנבחרות. כמו כן ניתן לקנות את הספר באתר ההוצאה: www.pardes.co.il

לפניכם ההקדמה לספר:

אומרים שארכיאולוג יכול לחפור ימים שלמים ולהעלות חרס בידיו. כאשר ארכיאולוג נאלץ לחפור באזורי מגורים, בנוסף לחרסים ועתיקות, הוא מוצא מהר מאוד תושבים ועוברי אורח שהופכים להיות חלק מהסיפור של החפירה באתר. אופי התושבים והיחס בניהם לחפירה משתנה מאתר לאתר. אופי השכונה, הרכב האוכלוסייה, מצבה הסוציו אקונומי, האם החפירה היא לרווחת התושבים, או מפריעה למהלך חייהם? האם האתר הוא חלק מההיסטוריה של האוכלוסייה המתגוררת במקום או מספר סיפורה של קבוצה אתנית אחרת? כל אלה ועוד הופכים להיות חלק מאפיין של החפירה. ישנם מקרים שמקום החפירה יותר מעניין מהחפירה הארכיאולוגית עצמה.

בירושלים האתרים הארכיאולוגים נמצאים בכל רחבי העיר, אבל הריכוז הגבוהה ביותר של עתיקות נמצא בשכונות והכפרים הערבים המקיפים את העיר העתיקה. הכפרים הערבים שבתוך שטח ירושלים המזרחית הם המשכם של אתרים קדומים מתקופות ההיסטוריות שונות.
במשך שנתיים מקיץ 2003 ועד לסוף קיץ 2005 עבדתי כמפקח עתיקות וכארכיאולוג על עבודות גדר ההפרדה של "עוטף ירושלים". עבודתי מטעם רשות העתיקות, הייתה לבדוק שבמהלך עבודות התשתית של חומת ההפרדה, אין פגיעה באתרים ארכיאולוגיים. במידה ונחשפים עתיקות תפקידי היה לעצור את העבודות ולמנוע המשך פגיעה. סמכות לעצור בנייה כל שהיא מתבססת על חוק העתיקות שאומר שכול עבודת תשתית באתר עתיקות מוכרז (וירושלים כולה מוכרזת כאתר עתיקות) חייב אישור ותיאום עם רשות העתיקות. במידה והבנייה נעשית במקום שיש חשש לפגיעה באתר ארכיאולוגי, רשות העתיקות רשאית להפסיק את העבודות ולדרוש חפירה ארכיאולוגית. במצב כזה השטח ישוחרר לבניה רק לאחר סיום החפירה ותיעוד הממצא. אתרים רבים נחפרים, מתועדים, מוציאים מהם את הממצאים החשובים, ואז הם נהרסים. באתרים חשובים יותר רשות העתיקות יכולה לדרוש לשנות את תוכנית הבנייה, או לכסות את האתר הנחפר ולמנוע את הריסתו. בבניית תוואי גדר ההפרדה היו מפגשים רבים של אתרים ארכיאולוגיים עם התוואי הגדר ולכן ליוויתי את הבנייה לכל אורכה מצפון לדרום ואף מעבר לגבולות העיר ירושלים.

בחלק מהמקרים נשלחתי כארכיאולוג חופר של אתרים אשר נמצאו על התוואי, ובמקרים נוספים, נשלחתי כחלק מצוות ארכיאולוגים לערוך חפירות.

המפגש עם האוכלוסייה הפלסטינית, הדמויות המגוונות שהופיעו לאורך בניית הגדר, והחוויות האישיות שלי במהלך בניית החומה הלכו והצטברו עד שבשלב מסוים התחלתי להעלות חוויות אילו על הכתב. במפגש היומיומי עם החומה פגשתי אנשים שמנסים לחיות חיים נורמאליים כאשר החלטות פוליטיות מונחות על ראשיהם חדשות לבקרים. חומת ההפרדה היא סוג של שיא בהחלטות הפוליטיות שמדינת ישראל מקבלת לגבי תושבי מזרח ירושלים ומשנה את כל מרקם חייהם. מנגד פגשתי אנשים אשר מאמינים שעבודתם-בניית החומה, מצילה חיים וחשובה ברמה הלאומית. כמובן שלשני קבוצות עיקריות אלה: הבונים והתושבים, נוסף מגוון רחב של דמויות ומקצועות בניהם אנשי ארגונים בינלאומיים, פוליטיקאים, אומנים, סוחרים, מחפשי עבודה ועוד.

למרות שהסיפורים נכתבו על אירועים שהתרחשו בעת בניית חומת ההפרדה, הסיפורים מספרים על האנשים ולא על הפוליטיקה שבחומה. האירועים מסופרים מנקודת מבט אישית. מבט סובייקטיבי שמתאר את האירועים שהתרחשו במקום בו לא ניתן להבחין בין מציאות לדמיון. ראיתי חשיבות רבה לא לשנות את שמות המקומות בהם התרחשו האירועים. כארכיאולוג, המקום נראה לי חלק חשוב בסיפור.
שטחה של העיר ירושלים נקבע על ידי ממשלת ישראל אחרי מלחמת ששת הימים. שטחים רבים שנכבשו/שוחררו במלחמת ששת הימים סופחו לעיר. כל השטחים החדשים הכילו אוכלוסיה ערבית בלבד. השטח שנקרא "מזרח ירושלים" כולל כפרים ערבים המקיפים את ירושלים ממזרח, צפון ודרום כחלק מהעיר. וכך נוספו לעיר מצפון: תושבי הכפרים כפר עקב, בית חנינא, חלק מהכפר א-רם, הכפר שועפט, מחנה הפליטים שועפט, וחלק מהכפר ענתא. ממזרח: תושבי העיר העתיקה, השכונות שיח-ג’רח, וואדי גו’ז, הכפרים: א-תור, א-שיח, וראס אל-עמוד, מדרום: תושבי הכפרים סילוואן (עיר דוד), אבו-טור, וואדי קדום, ג’בל מוכבר, צור-באהר, ואום טובה. כאשר הוחלט לבנות את גדר ההפרדה בירושלים מרביתם של תושבי ירושלים המזרחית הוכללו בחלק של ישראל, למעט תושבי מחנה הפליטים שועפט, כפר עקב, ושכונת דח’יד אל-סאלם בענתא. תושבי מזרח ירושלים מוגדרים כתושבים. אין להם זכות להצביע לכנסת, אולם הם זכאים לכל השירותים שזכאים אזרחים ישראלים.

*הספר "אנשי החומה" הוצא לאור בהוצאת פרדס 2006 וניתן לרכישה בחנויות סטימצקי, ובחנויות הנבחרות. כמו כן ניתן לקנות את הספר באתר ההוצאה.