“בקש שלום ורדפהו”- דומיה سكينة ובניית שלום

חברים וחברות יקרים

לפניכם דיווח על הכנס שערכנו עם פתיחת הבנין החדש של המרכז הרוחני פלורליסטי בנווה שלום واحة السلام .
בימים אלו אנו עובדים על עריכת כל ההרצאות במלואן לחוברת אחת. כפי שתראו הזמנו את הכנס הזה כמה מאנשי האקדמיה הבכירים ביותר העוסקים בתחומים שמעסיקים גם אותנו במרכז הרוחני פלורליסטי שבנווה שלום. אנו מאחלים לכם קריאה מהנה !

בברכה

צוות דומיה سكينة
נווה שלום واحة السلام

בתאריך האחד במאי אחרי טכס חגיגי ורב משתתפים שקיימנו ב30 באפריל ערכנו כנס אליו הזמנו כמה מטובי המרצים בארץ כדי לשמוע את רעיונותיהם לגבי הנושאים אותם אנו רוצים ללמוד על מנת לקדם את השיח בין ערבים ליהודים, בקהילה של נווה שלום וואחת אל-סלאם
( נ"ש-וא”ס), בארץ ובאזור.
מטרה זו הציב לעצמו הוגה הרעיון, המיסד של נו"ש-וא"ס, האיש נעים ההליכות, הצנוע והיקר לליבנו- האח הדומיניקני ברונו הוסאר ז”ל.
אנו סמוכים ובטוחים שהתכנים בהם דנו בכנס הזה הם אותם התכנים אליהם התכוון ברונו כאשר חלם על הקמת בית ההתכנסות הזה.

בהזדמנות זו ברצוננו להודות מקרב לב לכל המשתתפים שהגיעו לכנס, ידידי נווה שלום מאירופה וצפון אמריקה וידידים מהארץ וחברי וחברות הכפר. ברצוננו גם, הודות לאלו שתרמו לקיומו : היועצת האקדמית לכנס- התיאולוגית, ד"ר ברברה מאיר ידידה ותיקה של נו"ש-וא"ס, צוות קשרי חוץ והיו"ר אחמד ח’יגאזי והאירגון שמימן את הכנס- אירגון הידידים של נ"ש-וא”ס בבריטניה.

תודה נוספת לד"ר דבורה פירסט מאירגון הידידים בארה"ב וד"ר ג’ני נמקו יו"ר אירגון הידידים בבריטניה שנרתמו למאמץ ברגע האחרון והסכימו לתרום מכישוריהן לטובת הנחיית הפנלים.

את הכנס חילקנו לשלושה חלקים:

בחלק הראשון הזמנו את המרצים שלנו לדבר על נושא הדומיה-סקינה ביהדות נצרות ואיסלאם:

הראשון היה ד"ר יוסף שוורץ, המלמד פילוסופיה ותיאולוגיה של ימי הביניים באונברסיטת תל אביב. ד”ר שוורץ כתב ספר בשם "לך דומיה תהילה...” על ההשפעה של הרמב"ם על מייסטר אקרט
ד"ר שוורץ דיבר על " המימד המיסטי והפוליטי של דומיה

בהרצאתו התייחס ד"ר שוורץ לחשיבה של ימי הביניים והדיאלוג בין הפילוסופים ואנשי הדת היהודים הנוצרים והמוסלמים בנושא שתיקה ודיבור.
איבן סינא, אל-ר’זאלי, הרמב"ם ואחריםהסכימו כי: שפת אלוהים היא השפה האוניברסלית של הטבע ושלמות האדם היא בשתיקת האדם החושב: שתיקה של חשיבה מעמיקה ושתיקה מחלטת המביאה להתנסות שהיא מעבר לריבוי שבבריאה.זו האחרונה מוצאת את בטויה בתפיסת האלוהי באחדות המחלטת מעבר לשפה ולמחשבה: "לך דומיה תהילה...” (תהילים, ס"ה,2) .

הדובר השני היה:
האב פול סומה אב המנזר של לטרון- "מנזר השתקנים" וידיד קרוב של הכפר.
המסדר הטרפיסטי הוא המסדר המחויב ביותר לתירגול השתיקה ולכן רצינו לשמוע אותו מספר על הגישה שלהם לנושא הדומיה סקינה.
האב פול אמר שהשתיקה אינה נעלה מן הדיבור וצריכה להקרא "שימוש נאות בדיבור- משמעת הדיבור". שתיקה היא אינה עשיה אך הדיבור הוא מאפיין אנושי המבדיל אותנו מבעלי החיים.
השתיקה היא כבוד לדיבור וצריכה לשרת אותו ולהזכיר לנו שהמטרה האמיתית של השתיקה היא ההקשבה.

הדובר השלישי היה השייך זיאד אבו מוח-שייסד את המכללה האיסלאמית הראשונה בישראל ועמד בראשה במשך 11 שנה. כיום הוא מנהל ההדרכה המיקצועית של אנשי דת במחלקה המוסלמית של משרד הפנים.
השייך דיבר על "סקינה בחיי האדם המאמין" ועל כל שבקוראן מוזכרת המילה בהקשר של שלווה השוכנת בלב המאמין ומחזקת את אמונתו באלוהים ואמונתו בעצמו.
השייך ציין גם את הקשר בין "סקינה" באיסלאם ומושג ה"שכינה "ביהדות והקשרים נוספים בקוראן המציינים את הידע והחכמה, את החברות בין בני האדם ועשיית מעשים טובים כגורמים המחזקים את נוכחות השלווה בלבבות.
הוא סיים בתאור ההשפעה החיובית שיש ל”סקינה", על האדם, על המודעות ותשומת הלב שלו לחייו ולחיי החברה בה הוא חי.

הדוברת הרביעית בפנל הזה היתה פרו’פ רחל אליאור. פרו’פ אליאור הינה ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושליים .
נושא הרצאתה היה:” מי שותק, מתי ומדוע-ביצירה היהודית הדתית"
בפתיחת דבריה ציינה שליהדות יש הרבה מה לאמר בקשר למילים ושתיקה.גם הדיבור וגם השתיקה מבורכים כל עוד שנעשים מתוך בחירה.שניהם מקוללים כאשר כופים או מונעים אותם. אחר כך הזכירה את שני הפרקים העיקריים ביצירה היהודית: התנ"ך- המבוסס על דיבור אלוהי ושתיקה אנושית ומסורת החכמים הנקראת התורה שבעל-פה- בה, בני האדם מתחילים לדבר, לוקחים אחריות ומפתחים חשיבה ביקורתית ודו שיח.

החלק השני של הכנס הוקדש לנושא "תפילה ושירה"

את החלק הזה פתחה המשוררת פטמה דיאב, הכותבת שירה פרוזה ומחזות.
היא הקריאה כמה משיריה ביניהם :”מתוך עמקי הרוח והלב" היא שיתפה אותנו בהתנסותה כאשה מסורתית העומדת על זכויותיה כאשה, בתוך החברה שלה. פטמה דיאב נעזרת בכישרון הכתיבה שלה -ובעזרת עוצמת המילים מנהלת את המאבק הפמיניסטי.

אחרי דברי השירה שמענו שני דוברים נוספים:
הכומר ד"ר הנס אוקו המשמש כראש המחלקה ליחסים בין דתיים ודיאלוג בועידת הכנסיות העולמית -The world council of churches וחי בג’נוה-שווצריה.
ד"ר אוקו דיבר על משמעות הפלורליזם הדתי ומה אנו יכולים ללמוד בעזרתו על עצמנו.
לטענתו המשימה שלנו היא לא רק לנהל דיאלוג אלא גם לאתגר את עצמנו ואת תפישותנו לאור מה שאנו שומעים מהאחרים.
בנושא של תפילה משותפת לבני דתות שונות התייחס אוקו למורכבות של תפילה משותפת אך גם ליתרון שלה בעיתות משבר כאשר ישנו צורך בסולידריות בין בני דתות שונות.
לטענתו המפגש הבין דתי , מאתגר את ההנחה האומרת כי בהיותנו בעלי אמונות ומסורות שונות אין נקודות מפגש בינינו. הוא סיכם ואמר שהמפגש הבין דתי הנעשה מתוך מחשבה ותכנון נכון, הוא מפגש משמעותי ביותר.

פרו’פ אליס שלווי ידידה ותיקה של ברונו הוסאר, פמיניסטית פעילה,מרצה לאנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים, רקטור מכון "שכטר" ללימודי יהדות ולשעבר, יו"ר שדולת הנשים בישראל, ומנהלת בי"ס הניסויי דתי לבנות "פלך" ,
נושא ההרצאה של פרו’פ שלווי היה "בחיפוש אחר השכינה".
בהרצאתה דיברה על המעבר שלה מהתנועה האורתודוכסית המודרנית לתנועה הקונסרבטיבית עכב מתן האפשרות במסגרת הקונסרבטיבית לפרשנויות ובחינה מחדש של ההלכה לאור השינויים בחוקים החברתיים. היא דירה על הפמיניזם החדש ועל הדרך בה השפיע על כל האספקטים בחיי האישה. היא תיארה כיצד נשים משנות את התפילות וחוזרות ל"תחינות" כדי לעורר את השכינה. נשים המודעות לאופי הפטריאכלי והגברי שנושאת דמות האלוהות מפתחות שפה ומטאפורות שונות המתייחסות לאלוהות כאל "מקור החיים" באר החיים. בעברית באר היא לשון נקבה. בסוף דבריה היא מציגה תפילה מודרנית אשר הדמות האלוהית בה היא דמות נשית.

אחרי ארוחת הצהריים נהננו מהחלק האמנותי של התוכנית.
הפייטן ליאור אלמליח הופיע במבחר פיוטים אנדלוסים שמקורם בתקופת גירוש ספרד,חלק מהפיוטים היו בעברית וחלקם בערבית מרוקאית.הערוב שבין המוסיקה הערבית והתפילות המושרות בערבית ובעברית החזירו אותנו לימים רחוקים בהם ניהלו יהודים ומוסלמים חיים משותפים עם פתיחות וקבלה הדדית.
ליאור בשירה מתוך הלב ובקול צלול,ריגש את כולנו במיוחד את המשורר סמיח אל-קאסם שישב בשורה הראשונה והשמיע קריאות התפעלות מהצלילים והסילסולים של ליאור אלמליח .
ליאור הביע את התרגשותו מעצם המעמד והמקום.
עם ליאור אלמליח הופיעו: אלי צרויה שניגן בעוד ובגיטרה וצ’רלי פרץ שניגן בדרבוקה.

אחרי ההופעה של ליאור אלמליח עלה סמיח אל קאסם לדבר בפנינו ולקרוא משירתו.
סמיח אל-קאסם הוא משורר פלשתיני המתגורר ליד כפר ראמה שבגליל.
כתב כ40- ספרי שירה, פרוזה, מחזות ופובליציסטיקה, יצירותיו תורגמו לשפות רבות
(כולל עברית). אל קאסם הינו עורך ראשי לשעבר של שבועון "כל אלערב" המופיע בנצרת.

בפתח דבריו אחרי שברך אותנו ב"שלום עליכם ,ציין שהמלה שלום היא אחת מתשעים ותשע השמות של אלוהים בדת האיסלאם והוסיף ש"קשה יותר לעשות שלום מאשר לעשות מלחמה".
סמיח אל קאסם הקריא לנו מספר שירים בערבית ובעברית. האישיות הכריזמטית והקול הברור של סמיח המקריא את שיריו היו עדות חיה לכוחן של המילים ליצור משמעות ולשנות את המציאות. פיטר קול המתרגם את שירי סמיח אל קאסם לאנגלית הגיע גם הוא לכנס וקרא בקול צלול וברור מבחר שירים באנגלית בתרגומו.
חלק מהשירים שהוקראו: "שירת הדרוויש" ,"וואחה” (נווה ) ושיר שנכתב כאשר אל-קאסם היה כלוא בכלא הישראלי- "סוף שיחה עם סוהר”.

בפנל הבא ישבו ארבעה דוברים וכל אחד מהם הוסיף עוד פן מעניין ליום העשיר הזה:

הרב ד”ר דב מימון שיתף אותנו בקשר המיוחד שלו כרב חרדי ,לאיסלאם והשפעת הקירבה הזו על יהדותו.
הרב מימון עוסק שנים רבות בדיאלוג מוסלמי-יהודי ולאחרונה זכה בפרס יוקרתי בצרפת עבור עבודת הדוקטורט שלו בנושא "הדיאלוג האינטלקטואלי והמיסטי בין איסלאם ליהדות במאה השלוש- עשרה במצריים”.
בדבריו סיפר שהמניע שלו לחיפוש הדיאלוג הבין דתי היתה השאלה- "איך ייתכן שהדתות שאמורות להשכין שלום בין אנשים יוצרות קונפליקטים כה רבים?".
בנוגע ליחסו עם האיסלאם תיאר את מה שלימד רבי אברהם בנו של הרמב"ם במצריים של ימי הביניים. רבי אברהם טען שהיהדות איבדה את דרך הדבקות והחניכה ועל היהודים ללמוד מאלו שהלכו בדרך הדבקות, והמליץ ללמוד את הדרך מהשכנים המוסלמים, כוונתו לא היתה שהיהודים ילכו לפי האמונה המוסלמית אלא ילמדו את דרכי עבודת האל מהמוסלמים.

הדובר הבא בפנל הזה פרו’פ יעקוב רז הביא את דרך המזרח הרחוק " תפילה של שתיקה".
פרו’פ רז מלמד בודהיזם במחלקה ללימודי מזרח אסיה באונברסיטת תל אביב. במסגרת מרכז פסיכודהרמה שהקים יחד עם הפסיכולוג הקליני-נחי אלון הם מלמדים על יישום הדרך הבודהיסטית בחיי היום יום ובתחום הפסיכותרפיה.
בדבריו התייחס פרו’פ רז לסתירה בעצם הדיבור על השתיקה. לדבריו היה מעדיף לשתוק על הדיבור. רז הקריא שיר שכתב בזמן האחרון שהינו" ריקוד בין תפילה לשירה"
(בתרגום חופשי)

"הנשימה"

"האויר נכנס מבלי שנתנגד לו
האויר יוצא מבלי שנחזיק אותו בפנים
בין כניסה ליציאה- כלום
בין יציאה לכניסה-כלום
זו כל החכמה.”

"מדיטציה היא בדרך כלל ישיבה שקטה בה אדם יושב ומתבונן במה שיש. לעיתים זו הליכה שקטה בה האדם הולך ומתבונן במה שיש תוך כדי הליכה.”

הרב- פרו’פ יהוידע אמיר משמש כראש התוכנית לרבנים בהיברו יוניון קולג’ בירושלים. התוכנית מכשירה נשים וגברים להיות רבנים רפורמים. פרו’פ אמיר הינו מומחה לעבודתו של הפילוסוף היהודי-גרמני פרנץ רוזנצוויג ובמשך שנים רבות היה חבר פעיל ב" ועדת התפילות" של בית הכנסת אליו שייך, "מבקשי דרך".
נושא הרצאתו של אמיר היה, "לשנות את התפילה-כאילו האחר מקשיב..."
בהרצאתו מנה את המרכיבים הנחוצים ליצירת תפילה פלורליסטית, אחד מהם היא להתנהג כאילו ה"אחר" שומע גם אם אינו נוכח. מרכיב נוסף הוא היכולת להקשיב וללמוד מדרכים של זרמים ומסורות שונות. אמיר ציין שהנסיונות לפתח גישות פלורליסטיות בדתות שונות נחלו הצלחה חלקית בלבד וציין שמקומות כמו דומיה סקינה והמרכז הרוחני פלורליסטי בנווה שלום נחוצים וחשובים מאין כמותם כדי להמשיך לפתח את הגישות הפלורליסטיות.
אמיר הדגיש את הצורך להתייחס לנושא הזהות , להעמיק את ההבנה לזהות של עצמינו ושל האחרים.
הרביע ואחרון בפנל הזה היה פרו’פ מוסטפה אבו-סווי מאונברסיטת אל קודס שבמזרח ירושליים.
פרו’פ אבו-סווי , מלמד פילוסופיה ולימודי איסלאם, ומנהל את מכון המחקר ללימודי האיסלאם באונברסיטה. עיקר עיסוקו הוא בפילוסופיה איסלאמית ובמחקריו משלב חשיבה ביקורתית-חברתית.
פרו’פ אבו-סווי הציג בדבריו גישה המצדדת בהפרדה לעומת עירבוב. לטענתו הכרה בין דתית משמעה הכרה בצורך של חלל נפרד לכל דת.
הדת המוסלמית דורשת הכרה בכל הנביאים ובכל הכתובים. הוא העלה את השאלה האם השקט יכול להחשב באיסלאם כדרך לעבודת האל ונתן שתי דוגמאות מתוך הקוראן, לאנשים שנדרו נדר שתיקה כדרך לעבודת האל. אבו סווי גם ציין בדבריו את הדגש שניתן בקוראן למתן תשומת לב ולקיחת אחריות על הדיבור על מנת שלא לפגוע או לגרום נזק ע"י דיבור.

החלק האחרון של הכנס הוקדש לנושא-"רדיפת השלום". בחלק הזה רצינו לשמיע נסיום של אירגונים שונים בשילוב של מסורת דת ורוחניות עם עשיית שלום וצדק חברתי.

הדוברת הראשונה היתה ג’ב סאידה מוחסו-ביאדסי המיסדת והמנהלת של עמותת "ניסא וואפאק" (נשים ואופקים) ג’ב מוחסן-ביאדסי היא עו"ד במיקצועה ,סטודנטית לתואר שני בלימודי ג’נדר ופעילה לזכויות נשים בחברה הערבית.
בדבריה סיפרה על עבודת האירגון "ניסא וואפאק”, המנסה לשנות את מעמד האישה בתוך הקונטקסט התרבותי של חברה ערבית מוסלמית- ברובה שמרנית- (בישראל). בשלב מסוים בחייה גילתה שניתן לנהל דיאלוג בתוך האיסלאם, לשאול שאלות ולהתוכח. היא דיברה על חזון של מכללה שתלמד איסלאם מודרני לנשים, בעזרת מלומדות ומלומדים מוסלמים ועם דגש על פמיניזם. בסוף השנה הזו עומד להתקיים הכנס הראשון לפמיניזם איסלאמי שיאורגן ע"י ניסא וואפאק.

הכומר ד"ר ג’מאל חאדר ראש המחלקה ללימודי דת באוניברסיטה של בית לחם אוניברסיטה קתולית ,בה לומדים סטודנטים מוסלמים ונוצרים -ביחד איסלאם ונצרות.
באונברסיטה 65% מוסלמים ו-35% נוצרים. הם לומדים איסלאם מפי מורה ואיש דת מוסלמי, ונצרות מפי מורה ואיש דת נוצרי. במפגש בין מוסלמים ונוצרים באוניברסיטה בפרט במחלקה ללימודי דת לומדים הסטודנטים מהמקור ולא בדרך עקיפה. הדוגמא שנתן היתה של סטודנטים מוסלמים שמה שיודעים על הנצרות בא מהקוראן ולא מהמקור עצמו. האב ח’אדר סיכם ואמר שמה שחשוב במפגש בין דתי הוא להקשיב לאחר וללמוד עליו בדרך שהוא מציג את עצמו.
האב חאדר מציין כי האוניברסיטה בבית לחם היא מעין מיקרוקוסמוס של החברה הפלשתינית כולה.

הרבה מעין טרנר היא יושבת ראש "רבנים לזכויות אדם”: היא הציגה את האירגון כאירגון פלורליסטי המאחד בתוכו רבנים ורבות מזרמים שונים ביהדות, המתאחדים סביב נושא יהדות וזכויות אדם.
האירגון פועל דרך חינוך ופעילות בשטח. בחינוך האירגון מציג בפני קהלים שונים בחברה הישראלית, באונברסיטאות, מכללות, בתי ספר ומכינות קדם צבאיות את הקשר ההדוק בין יהדות לשמירה על זכויות אדם.
תחום נוסף שהם פעילים בו הוא צדק כלכלי- בתוך החברה הישראלית ותחום שלישי הוא עזרה לחקלאים פלשתינים בגדה המערבית בגישה לאדמותיהם-הן ע"י נוכחות פיזית בשטח והגנה עליהם מהתנכלות של מתנחלים ושל הצבא והן באופן משפטי. בעצם פעולה זו האירגון לא רק עוזר לפלשתינים אלא מראה לישראלים דתיים וחילונים, לפלשתינים ולעולם שצדק חברתי וזכויות אדם הם חלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית.

אחרון הדוברים היה העיתונאי נזיר מג’לי, הכותב עבור עיתונות ישראלית ועיתונות ערבית בישראל ולפעמים גם בשטחים.
מג’לי ביחד עם הכומר אמיל שופאני והג’ב רות בר שלו הקימו את היוזמה שנקראת, בעברית- מ"זיכרון לשלום" ובערבית,-"מזיכרון הכאב-לשלום" .
היוזמה מקדמת את המודעות של הפלשתינים אזרחי ישראל לשואה היהודית ומטרתה להעמיק את ההבנה של הפלשתינים אזרחי ישראל למצוקות לכאב ולפחד של שכניהם היהודים, וע"י כך לשפר את הקשר בין האזרחים הפלשתינים למדינה בה הם חיים. היוזמה מהצד היהודי מטרתה להעמיק את ההבנה להיסטוריה הכואבת- הנכבה של העם הפלשתיני על מנת לקרב את החברה היהודית לאזרחים הפלשתינים במדינה.

לסיום הכנס ערכנו תפילה חגיגית באולם התפילה החדש שבבנין. את התפילה ערכו
המשורר,ג’סאן מנסרה בנו ותלמידו של השייך עבד אל-סלאם מנסרה, הרב רוברטו ארביב-הרב של "קהילת סיני" הקהילה הקונסרבטיבית בתל אביב והאב פול -אב המנזר הטרפיסטי בלטרון שההביא עמו שני נזירים צעירים.
ג’סאן מנסרה והרב רוברטו החברים בקבוצה הסופית-יהודית-מוסלמית "דרך אברהם", שרו את תפילותיהם בערבית ובעברית לסרוגין והנזירים מלטרון שרו בקולות צלולים את "תן לנו שלום" בלטינית.
הצלילים הדהדו באולם התפילה בפעם הראשונה ונתנו ביטוי מרגש ואמיתי לכוונות והשאיפות של המקום.

דברי סיכום

הכנס "בקש שלום ורדפהו" היה הארוע הגדול והחשוב ביותר שקיימנו בשנות פעילותו של המרכז הרוחני. בהמשך פעילותנו אנו מעוניינים לפתח את הנושאים שעלו בכנס ע"י עריכת כינוסים, ימי עיון וסדנאות:במרכז תתקיים, פעילות קבועה של לימודי שלום בשילוב עם תכנים רוחניים של מסורותינו השונות, ומסורות של עמים אחרים. הלימוד יהיה משולב תמיד עם דיאלוג פתוח ומשתף המקדם הבנה בין ערבים ויהודים תושבי הארץ.

אנו מייחלים שהבנין היפה יהפוך מקום התכנסות לחברי וחברות הקהילה של נווה שלום واحة السلام, בימי חגים, מועדים וארועים קהילתיים משמעותיים. בנוסף יהווה אבן שואבת לקבוצות ואירגונים המוצאים בו מקום מתאים ומעורר השראה לקיים את פעילותם.