הצום והתשובה - מפולחן דתי ללקיחת אחריות מוסרית

ביום חמישי 22 לספטמבר קיימנו בנווה שלום ערב לימוד עם ד’ר חנוך בן פזי.
ד’ר בן פזי, מלמד במחלקה לפילוסופיה באוניב’ בר אילן, ובחוג לתרבות ישראל במכללת סמינר הקיבוצים,
ומומחה למשנתו של הפילוסוף היהודי צרפתי: עמנואל לוינס, מגדולי הפילוסופים של המאה העשרים.

את הערב הקדשנו לפרשנות האתית של רעיון התשובה והסליחה בעקבותיהם של הפילוסוף היהודי גרמני, הרמן כהן האומר:"יום צום הכיפורים יצא דינו כבטל אם לא מילאו הרחמים החברתיים את החיים כולם". ובעקבותיו של הפילוסוף היהודי הצרפתי, עמנואל לוינס:”יש להמיר את ההתלהבות הדתית באחריות המוסרית של אדם אחד כלפי אדם אחר"
המודל הראשון של הצום שאנו מכירים הוא צום לזכר חורבן. צום יום הכיפורים הוא המודל היחיד של צום עינוי הנפש ומשמעותו נסתרת מאיתנו.הוא נתפש כמעשה המבטא חרטה וצער מול האל,פולחן שיגרום לתיקון וכפרה על חטא. מעשה הצום נתפש בקרב בני ישראל לא כאקט של עינוי וסבל אלא כהפסקה של כל פעולה כולל אכילה ושתיה. אין בכוונת קיום הצום לגרום לסבל. בבבל הצום נתפש בדרך הפוכה שלפיה על האדם לסבול כמה שיותר ובתקופה זו נהגו אף להכות איש את רעהו .
התפיסה הפשוטה ביותר של הצום גורסת שככל שהאדם יסבול יותר כך אלוהים יסלח לו.

בתנ"ך אנו מוצאים ביקורת חריפה בדברי הנביא ישיעיהו על קיום הצום תוך כדי ציפיה לסליחה אוטומטית של האל. ישעיהו נ"ח: “ למה צמנו ולא ראית,עינינו נפשותינו ולא תדע" “הן לריב ומצה תצומו, ולהכות באגרוף רשע לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם: הכזה יהיה צום אבחרהו,יום ענות אדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה’.” האם אתם צמים למען תוכלו להמשיך ולריב ולהכות באגרוף רשע??
“הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חופשים וכל מוטה תנתקו: הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם"
בפסוק הנ"ל מסביר הנביא ישעיהו את מטרת הצום והיא שיחרור מרוע, שיחרור אסורים שיחרור מכבלים.הצום בא להזכיר את הצדקה והעזרה לעניים הצום בא לאמר שאל לנו להתעלם מהאנשים הסובלים כי הם עשויים בשר ודם בדיוק כמונו-”מבשרך לא תתעלם" מגדיר את האחר כמשהו בלתי נפרד מאיתנו "בשר מבשרנו".
בהמשך מתאר ישעיהו את הגמול על צום שכזה. הגמול הוא גמול רוחני, קירבה והדרכה של האל, כבוד בפני האל, האדם מקבל נוכחות של אורבאפילה ושל מעיין מים שנובע ללא הפסק. המצב הרוחני הזה יאפשר לאדם להמשיך ולהגביר את פעולתו למען הזולת.
בהמשך מזכיר ישעיהו גם את השבת כאקט מוסרי. קיום מצוות השבת גם הוא מתגמל את האדם בדומה לקיום מצוות הצום ביום כיפור.

הנביא יואל מייצג גישה הפוכה האומורת כי הצום יכול לשנות סדרי עולם. יואל ב’:”וגם עתה נאום ה’ שבו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד.....” “תקעו שופר בציון, קדשו צום קראו עצרה...” ויאמרו חוסה ה’ על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה וכ’ו..”

בהמשך פנינו לקטע ממאמר של עמנואל לוינס על "החטאים הנסלחים והלא נסלחים".(לוינס, אל מול האחר)
במאמר מתיחס לוינס להבטחת הסליחה בין אדם למקום בקיום מצוות יום הכיפורים אך לעומת זאת סליחה בין אדם לחברו מורכבת יותר. כדי להיות במעמד של נסלח חייב האדם לרצות את חברו. אם אותו חבר מסרב לסלוח אזי נשאר אותו אדם ללא הסליחה.
בטכסט נוסף שקראנו משל לוינס (מודל של המערב) הוא מתיחס לנושא השולחן שעמד בבית המקדש "שלא ילין שולחן בלא לחם". במאמר זה מדבר לוינס על האחריות שיש לנו כלפי הרעבים, כלפי בני האדם כל אחד בנפרד, ולא באופן כללי. עלינו לדאוג שאף שולחן לא ישאר בלי אוכל.
במאמר נוסף שהובא לפנינו מדבר לוינס על השולחן בבית המקדש וסביבו כתר מלכות. השלטון הפוליטי חייב בראש וראשונה לדאוג ללחם-לפרנסה ויציבות כלכלית.

אל הדיון המעניין הזה הביא ד’ר בן פזי גם שני מאמרים של הרמן כהן הראשון מדבר על "השבת כיסוד מוסרי לשוויון בין בני האדם"-” למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים...(דברים ה’ 14-15)
גם ע"י ישעיהו הנביא שקולה מצוות שמירת השבת כנגד הגשמת המוסריות.
במאמר השני -”פולחן איננו מחזה אלא מחויבות" גם כאן מזכיר כהן את ישעיהו שבעיניו הפולחן אינו אלא עבודת אלילים אם אין בה רחמים חברתיים. “כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך אל תעלם" זוהי ע"פ כהן "ההבנה החדשה שהביא לעולם המונותאיזם האמיתי" .

לסיכום הערב המעניין הזה ברצוני לבטא את ההשראה שקיבלנו ממנו.
לכל אורך שנות פעילותינו בנווה שלום אנחנו חותרים ללמוד ולהבין את המרכיבים של פעילות השלום. למדנו שאחד המרכיבים המרכזיים בבנית שלום הוא חתירה לשוויון וצדק חברתי-פוליטי.
כאשר אנחנו פונים למקורות הרוחניים שלנו-ובמקרה הזה של העם היהודי ומגלים שהחכמים והנביאים עסקו בשאלות מוסר דומות אנחנו יכולים לשאוב מכך חיזוק מוסרי ולבסס ביתר תוקף את עבודתינו החינוכית והפוליטית.
בחודשים האחרונים עסקנו בדומיה סקינה בנושא הפיוס והאפשרות להתפייסות בין פלשתינים ויהודים.
בערב הלימוד הזה פתחנו בדיון מעניין ובהתבוננות מעמיקה בשאלת הסליחה בין בני האדם. אני מקווה שנוכל להמשיך לעסוק בכך גם בהמשך בעזרת החכמים ואנשי הרוח בהווה ובעבר.