מפגש עם פורום המשפחות השכולות-הישראלי פלשתיני

ביום שני ה-24 לינואר התקיים ערב בנווה שלום שיהיה הראשון בסדרת ימי עיון שיוזם המרכז הרוחני בשיתוף עם פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלשתיני.
שכותרתה: "האמת והפיוס"
במסגרת מפגשים אלו, נבחן באופן סוציולוגי ופסיכולוגי את האפשרויות לתהליך פיוס שיתלווה להסכמים מדיניים עתידיים באזור, וננסה להציע מודל לדיון בנושא האמת והפיוס בין ערבים ויהודים בתוך ישראל ובין פלשתינים וישראלים.

מטרת הערב הזה היתה לחשוף בפני המשתתפים את העבודה הייחודית של הפורום המשפחות ולדון ברעיונות המנחים את עבודתם למען קידום פיוס ושלום.

בתחילת הערב הציגו שלושה נציגים: שני פלשתינים ויהודי ישראלי את הסיפור האישי שלהם שהוא המניע העיקרי לעבודתם בפורום. בעבודתם החינוכית בבתי ספר מציגים חברי הפורום הישראלי והפלשתיני את עצמם והסיפור האישי שלהם לפני שפותחים בדיון. בשנת 2004 ביקרו נציג הפורום בכ-870 בתי ספר בישראל ובמזרח ירושליים.
השנה הם מקווים שיתאפשר להכנס גם לבתי ספר בגדה.

אהרון הנציג היהודי פתח וסיפר את סיפור הטרגדיה האישית שלו כשאיבד את בנו ששירת כחיל בלבנון שבוע לפני שחרורו מהצבא. בנו נהרג כשעל מדיו כפתור של "ארבע אמהות" האירגון שפעל למען היציאה מלבנון.
אחרי המשבר שעבר בעקבות מות הבן מה שנותן משמעות לחייו הוא המאבק לשלום.
העבודה למען שלא יקרה למשפחות נוספות מה שקרה למשפחתו.
אהרון היה פעיל למען היציאה מלבנון גם לפני המקרה אך כשנהפך לאב שכול מצא שאנשים מוכנים להקשיב ויש יותר אהדה וכבוד.
אהרון הוסיף וציין כי ייתכן שהם משתמשים בשכול ככלי אבל המטרה היא החשובה.

שני הנציגים הפלשתינים ווג’יה וחאלד סיפרו גם הם את סיפור הטרגדיה האישית שלהם בה איבדו בני משפחה מדרגה ראשונה. ווג’יה איבד את אחיו שנורה בידי חיילים
ב1990 ובשנים שלאחר מכן איבד עוד שלושה בני משפחה שנהרגו ע"י מתנחלים.
חאלד איבד את אחיו בן ה31 גם הוא נורה ע"י חיל .חמישה חודשים מאוחר יותר נורה אחיו בן ה-14 גם הוא ע"י חייל וגם ללא סיבה.

חאלד עצמו וגם אחיו שנהרג ישבו בכלא הישראלי בזמן האינתפאדה הראשונה בשל התנגדותם לכיבוש. בעקבות זה חאלד איבד את עבודתו כמורה בבית הספר.

בתחילה כשפנו אליו חברי הפורום מישראל להצטרף אליהם חאלד לא היה מעוניין. הוא היה מוכן לקבל אותם בביתו רק מפני שדיברו על שלום.
כשהגיעה המשלחת ואנשים דיברו על עצמם ועל ההתנסויות שלהם זאת היתה הפעם הראשונה שחאלד שמע אנשים אחרים אומרים דברים שגם הוא מרגיש אותם.
מאז הצטרף אליהם לעבודה החינוכית שעושים. “הצבא מנע ממני להיות מורה והפורום מאפשר לי להיות מחנך"-אומר חאלד.

בדיון שהתקיים הביעו המשתתפים את הערכתם ל"עבודת הקודש" של הפורום כאשר בפניתם לציבור רחב הם מצליחם לדבר אל רגשותיהם.במקרים רבים מצליחים לרכך או להרגיע רגשות של כעס ונקם ע"י דוגמא אישית שהם נותנים ככאלו שהיו הקורבן הישיר של מעשי האיבה בין שני העמים.
כדי להמחיש את הטרנספורמציה שיכולה לקרות ע"י חוויה אנושית סיפר חאלד על מקרה שבו נלקח מביתו ע"י חילים והוכה כל הדרך אל המעצר. אחד החיילים שהיה עד למתרחש התנצל בפני חאלד עם דמעות בעיניו. "באותו רגע" אומר חאלד "שכחתי את המכות ורק הרגשתי את המגע האנושי" .
מהחוויות האלה וחוויות רבות נוספות ניתן ללמוד שהשלום לא יגיע רק בעזרת המנהיגים אלא מבני שני העמים ובזכות היכולת שלהם לפיוס.

חברי הפורום התייחסו בדבריהם לחשיבות הפצת המסר לקהלים רחבים יותר גם דרך המדיה . מסתמנת אפשרות למימון הפקה של סידרת טלויזיה שתהיה מורכבת מסיפורים אישיים של חברי הפורום.

חברי הפורום מדגישים שהמסר שלהם הוא א-פוליטי ואינו מצדד במפלגה כזו או אחרת.
כל חבר או חברת פורום שמיצגים את עצמם אינם מתכחשים לזהותם הלאומית והתרבותית ובאותו זמן מדגישים את גורלם המשותף והרצון של הישראלים והפלשתינים חברי הפורום לעצור את האלימות כדי למנוע סבל מאנשים וממשפחות נוספות.