עכו

בשנה האחרונה עבדתי עם פעילי שכונות בעכו, ערבים ויהודים, במטרה להכשירם לטפל בסכסוכים בשכונות, ובמיוחד בין ערבים ויהודים. כולם דברו על המצב הקשה, וציפו למהומות ביום כיפור. במפגשים עלתה סיבה נוספת העלולה להביא למעשה אלימות - מערכת הבחירות המקומיות. המוטו המרכזי בתעמולה של המפלגות הקיצוניות הוא היחסים הקשים בין יהודים לערבים בעכו.

רבים מתייחסים לאירועים בעכו כאל מהומות הנעשות בידי קיצונים מוסתים משני הצדדים. יהודים על-פי-רוב מבינים את רגשותיהם של יהודי עכו "שסובלים מהתנכלות של המון ערבי מוסת“. הערבים מאשימים את היהודים הקיצוניים "שמתכננים לסלק את הערבים מבתיהם“. מבט על האירועים בפשטות כזאת - לא יעזור לנו להבין מה קורה ולהתמודד עם האירועים באופן בונה.

אני לא רוצה להגיד שאין קיצוניים מצד זה או אחר – יש, ועוד איך. אבל לא הקיצוניים יצרו את הבעיה - הבעיה יצרה קיצוניות. האירוע המקומי הופך להיות לטריגר של התפרצות רגשית למצבי לחץ שנערמים שנים על גבי שנים. זוהי תוצאה של הזנחה, קיפוח והעדר תוכניות של דו-קיום בשוויון, בנוסף להטפות לשנאה.

הקיצוניים שהובילו את האלימות לא היו מצליחים אם המציאות הקיימת לא הייתה עוזרת להם. הרשויות מתעלמות ממדיניות ההזנחה בעכו - לא רק של האוכלוסייה הערבית, אלא גם של האוכלוסייה היהודית ברמה הסוציו-אקונומית הנמוכה. קל לשכנע יהודים אלה שמצבם קשה בגלל הערבים, ולא בגלל הזנחת הממסד. אנשים שעוקבים אחרי הקורה בערים המעורבות, יודעים שלא התושבים הערבים ולא התושבים היהודים נהנים ממצב כלכלי חברתי טוב. וכך גם בעכו!

עוני כלכלי מייצר עוני תרבותי-חברתי. לקהילות מוחלשות אין חוסן חברתי, וזהותם הלאומית רעועה ומתאפיינת בחוסר הערכה עצמית. הדרך הקלה לטפל בחסר הזה היא הפגנת אלימות נגד הנתפסים כמאיימים על הזהות. סוציו-פסיכולוגים מסבירים את מכניזם האשמת האחר במצבנו - כדי שלא נצטרך להתמודד עם הבעיה פנימית, לקחת אחריות. הדרך הקלה היא התנהגות אימפולסיבית, לא שקולה, שבדרך-כלל היא אלימה, התנהגות של עדר. במצב כזה, העדר מחפש מנהיג שירומם את רוחו, יחשוב במקומו, ויחליט בשבילו מה כואב לו. הדעה המקובלת שרווחתו של צד אחד צריכה להיות על חשבונו של הצד השני - מובילה למאבק של דחיקת האחר. תוכניות חיזוק והעצמה לאוכלוסייה היהודית בעכו בנויות על החלשת האוכלוסייה הערבית!
הקמת ישיבת הסדר בתוך אוכלוסיה ערבית לא תעצים את האוכלוסייה היהודית בעכו. היא תייצר פרובוקציות ותעסיק את הערבים והיהודים בסכסוכים. כך יישכחו ממאבק אמיתי למען שיפור חייהם.

גם ביום כיפור בשנה שעברה היו מהומות בעכו – לפי הסיפור ששמעתי, נער ערבי הותקף בידי קבוצה של יהודים ביום כיפור, בגלל שהרעיש בדפקו מסמרים בעץ. אחר-כך הוא הסביר שהוא רצה לבנות סוכת שלום לאנשי השכונה הערבים והיהודים - הוא לא ידע שיהודים בונים סוכה רק אחרי יום כיפור. הרוחות המשולהבות והיחסים הטעונים לא אפשרו בדיקה בסיסית פשוטה למעשיו של נער נאיבי, שרצה ליישם את שלמד במפגשי הדיאלוג בין בני נוער יהודים ובני נוער ערבים.

המצב בעכו לא היה טוב לפני יום כיפור. אלה שרוצים להחזיר את המצב לקדמותו - שלא יתפלאו אם יגיע עוד סיבוב של אלימות. על המנהיגים ללמוד מהאירוע ולבדוק את המצב שהוביל למעשי האלימות. ביקורי המנהיגים כנשיא והאחרים, הצהרות פיוס, סוכות שלום ומפגשי דיאלוג חד פעמיים - שקולים לאספרין, ולא ירפאו את המצב. גם לקריאה לכבד את החוק אין שיניים. כאשר החוק מפלה, והכוחות השולטים בחברה הישראלית מפלים - התוצאה היא תסכול והרגשת קיפוח.

הנושאים האמיתיים שהמועמדים לבחירות לעירייה בעכו צריכים להתמקד הם:
כמה ילדים בעכו, ערבים ויהודים, יגיעו לאוניברסיטה? האם תקציב מערכת החינוך בעיריית עכו מספיק בשביל לתת חינוך שוויוני לילדי עכו, כמו לשאר ילדי ישראל? כמה יוצרים ואמנים יש בעכו, וכמה תמיכה הם מקבלים מהממסד? מהו אחוז אנשי העסקים הישראלים שגרים בעכו? מה הוא תקציב פעילות הנוער בעכו, לעומת התקציב באריאל, למשל?

מוטב ליהודי עכו לשתף פעולה עם ערביי עכו במאבק משותף לשיפור השירותים המוניציפאליים, הגדלת התקציבים הממשלתיים בחינוך, רווחה וביסוס כלכלי על-ידי פתוח תיירות, תעשיה ושירותים. למען עכו טובה ליהודים כמו שהיא טובה לערבים. עכו לא חייבת להיות עיר נכשלת. עכו היא מרכז האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית בגליל המערבי. אם יהיה בה שיתוף פעולה שוויוני אמיתי בין התושבים הערבים והיהודים – עכו תהיה דוגמא ומופת לשאר הערבים והיהודים בישראל, וגם לישראל ולפלסטינים ולעולם הערבי באזורנו. עכו יכולה להיות דוגמה לעיר שלום.

האמינו לי - זה אפשרי. אני חי מזה שלושים שנה בישוב משותף ערבי-יהודי, וואחת א-סלאם \ נווה שלום. אצלנו זה אמנם מבחירה, אבל זה עובד - כשיש שיתוף פעולה שוויוני. לא מתעלמים מהבעיות ומהקשיים, אלא לוקחים אחריות במשותף - ומייצרים פתרונות מקובלים על שני הצדדים.