האם אפשר להתחיל את הכיבוש שעה קודם בבקשה?

לזכרו של ג’מיל מוחמד מזאוויה, בן 46 ואב לתשעה שנמחץ למוות במחסום קלקיליה אחרי שסיימתי לכתוב את הכתבה.

האם אפשר להתחיל את הכיבוש שעה קודם בבקשה? כך ביקש ממני ידידי, נקרא לו איברהים, שמגיע כל בוקר עם כאלף פועלים למחסום מכבים. תכתבי, אולי זה יעזור. התלבטתי, אני לא מאמינה במאבקים קוסמטיים. לכיבוש יש תרגומים שונים ומשונים בשטח ואני חושבת שלא צריך לפזר את המאמץ ולהיאבק בכל אחד מהם לחוד, אלא להתמקד בעיקר. כל הצלחה קטנה, הסרת מחסום, הזזה של החומה בכמה מטרים, נותנת לכובש לגיטימציה להמשיך להתעלל ותוך כדי התעללות, לזכות ב"נקודות זכות" של אנושיות ומוסריות. אך לפעמים צריך לעשות פשרות.

תכתבי, הוא ביקש, אנחנו לא מבקשים להסיר את המחסומים, וגם לא לסיים את הכיבוש, האינתיפדה שלנו היא עצם ההישרדות יום יום בכבוד. זה המאבק האמיתי מול הכובש.
אז אני כותבת: במשך שנים איברהים עבד בישראל עם אישור חודשי. בזמן האחרון האישורים הם יומיים. צריך להגיע למחסום ב 2:30 בלילה ולתפוס מקום בתור. בשעה 5:00 המחסום נפתח, עד אז מצטרפים לתור מאות אנשים והמתח מגיע לא פעם למצבי אלימות. ב 26 למאי הלחץ הוביל לאלימות ומהומה גדולה מהרגיל. בדרך כלל האלימות נשארת בתור, בין הפועלים , הפעם פועל התקיף חייל שהשפיל אותו (מה שבטח יביא לדיכוי גדול יותר של העובדים). כל יום יש אלימות בתור, ולא פעם הזמינו אמבולנס לפנות פצועים. לא ירחק היום ומשהו יהרג. אחמד שייח, בן 41 נמחץ למוות במחסום ארז לפני כמה שנים – כל פשעו שיצא בבוקר לפרנס את משפחתו.

שלא יובן לא נכון, כל מי שעומד בתור קיבל אישור להיכנס לישראל. משמע, יש לישראל אינטרס שיכנסו לעבוד, אך כנראה שיש לישראל גם אינטרס להתייחס לפועלים כמו אל חיות בכלוב. ידוע שהדרך העיקרית לתחזק כיבוש לאורך זמן היא ליצור ולשמר עמדה של דה - הומניזציה של הנתינים. אם הנתינים ברברים ואלימים מוצדק לדכא אותם.

גם אם בודקים כל פועל במשך חצי דקה , התור משתרך והפועלים מפספסים לא פעם את ההסעות שלהם לאתרי הבניה ונאלצים לחזור כלעומת שבאו.

איברהים מפרנס משפחה מורחבת. הם חיים כמו קומונה, יש להם קופה משותפת, הם קונים יחד את המצרכים ומחלקים בין המשפחות, כל אחד לפי צורכו. הם עובדים את מעט האדמה שעוד נותרה, אחרי שהישוב מכבים התרחב. הוא מהבודדים במשפחה שיכול להיכנס לעבוד בישראל.

נחזור למחסום: גם בדרך חזרה התור מתעכב ונמשך קרוב לשעה. צריך להגיע אחד אחד לעמדת הבודקת, צריך לדאוג שהמחשב יקלוט שעברת, אחרת אתה מאבד את האישור. לפעמים הפועלים נרדמים ברכב בחזרה ולא נרשמים במחשב, גם אם נכנסו בפועל לשטחים הפלסטינים הם מסומנים כאילו שנשארו ללון בישראל ונענשים.

ברור שהבדיקה הביטחונית איננה רצינית. מטרת המחסומים להשפיל ולשלוט באוכלוסיה ולא
לדאוג לבטחון. כל ילד יודע שאפשר להיכנס לישראל בלי לעבור במחסומים. ואיברהים כבר לא ילד.

הוא עבר את כל מה שהכיבוש המציא: נישלו אותו מאדמותיו וטנקים הגיעו עד פתח דלתו. הוא עבר עינויים קשים במגרש הרוסים, כולל אותה פרקטיקה קולוניאלית ידועה, האיום הנבזי שאם לא ידבר, יאנסו את אשתו שנמצאת כביכול בחדר הסמוך. הוא היה במעצר ממושך ללא משפט, וסרב לניסיונות רבים לגייס אותו לבגוד בעמו ולהפוך למשת"פ. בכולם הוא עמד בכבוד. לא שברו את רוחו, הוא המשיך לארגן קייטנות לילדי הכפר, הוא אירגן את אנשי הכפר לבנות כיתות בבית הספר המקומי, ודאג שיגיעו רופאים לטפל בתושבים כשהכפר היה חסום. הוא הפגין נגד גדר האפרטהייד ודאג שבנות הכפר לא יפסיקו ללמוד לפני סיום התיכון. הוא בנה את החברה הפלסטינית ובו בזמן נאבק בכובש. כל שהוא מבקש שיפתחו את המחסום שעה קודם, שיתחילו את הכיבוש קצת יותר מוקדם.