על אמת, מציאות, עובדות, ספינים, פייק ניוז ועולמות מקבילים

בימים אלו פוליטיקאים פופוליסטיים ולאומניים בארץ וברחבי העולם מציפים את הציבור בגרסאות סותרות לכל אירוע, ובספינים בלתי-פוסקים הכוללים שקרים בוטים יותר, ופחות. שטף מידע בלתי-פוסק זה מוביל לכך שרבים בציבור מתקשים להכריע מהי אמת, ומהו שקר. על רקע זה עולה ביתר תוקף השאלה האם ישנה הגדרה מדעית כלשהי שתעזור לנו להבדיל בין עובדות לבדיות בזרם המידע העצום?

מורכבותם של מושגי האמת והעובדה הובילה לדיון פילוסופי נרחב (דיון המכונס לרוב תחת הכותרת "רלטיביזם אפיסטמולוגי"). הפילוסופיה הבודהיסטית גורסת שאין אמת אחת, אלא רק נקודות ראות כמספר הרואים. ניטשה טוען שיש רק פרספקטיבות, וקנט טוען שאת "הדבר כשלעצמו" לא נוכל להכיר, והצורה של העולם שאנו מכירים נובעת מהאופן שבו כישורינו ההכרתיים מעצבים את הזרם הבלתי-מאורגן שמתקיף כל העת את חושינו. ויטגנשטיין גורס שלהגיד שיש מציאות מחוץ לנו, מחוץ ללשון, ובאופן בלתי תלוי בה, זהו משפט חסר משמעות. משום שכל חשיבה על עולם אובייקטיבי שאינו תלוי בלשון, היא רק דפוס לשוני.

גם אם נצמצם את הדיון רק ל"עובדה המדעית", עקרון "ההפרכה" של פופר (העיקרון של אפשרות ההפרכה כמבחן לתקפותה של תיאוריה מדעית) נזנח מזמן, ואף עקרון הראיות האמפיריות אינו שולט יותר באופן בלעדי במחקר המדעי המתקדם, אלא ניתן מקום מרכזי לתיאוריות "פוסט-אמפיריות". תיאוריות אלו כוללות במידה מסוימת את מכניקת הקוונטים, וגם תיאוריות המתייחסות לשאלות המהותיות ביותר של אופן היווצרות הגלקסיה שלנו, אופן התפתחות החיים על כדור-הארץ מחד-תאים לרב תאים, חומר אפל, וקיומם של עולמות מקבילים. תיאוריות אלו מועלות ע"י מיטב החוקרים בדגש על פיזיקאים תיאורטיים, אך אין הסכמה בקהילה המדעית לא רק על מסקנותיהן, אלא גם על תקפותן המדעית.

דיון זה במורכבותה של העובדה המדעית איננו חדש. איזנברג כבר קבע שכל בחינה מדעית שלנו את האטום משנה את הרמה הקוונטית של מרכיביו. תומאס קון הגדיר מהפכה מדעית כשינוי של הפרדיגמה הרווחת במדע, שינוי המתחולל כל תקופה מסוימת, ומוביל לשינוי כלל התפיסה המדעית של המציאות. קלוד לוי-שטראוס בספרו "החשיבה הפראית" הדגים שגם תפיסה המעמידה במרכזה אלים שונים, רוחות רפאים וכוחות נסתרים יכולה לנבא שינויים במציאות, לעיתים אף במידת הצלחה לא פחותה מתפיסות מדעיות מודרניות.

גם אם ננסה להעביר את הדיון לשאלה מהי עובדה היסטורית, נגלה שגם כאן אין תשובה פשוטה. מיהו הכותב את ההיסטוריה, וכיצד השקפתו משפיעה על כתיבתו? האם קולם של המנוצחים והחלשים נשמע בכתיבתו? תשובתו של פוקו לשאלות אלו היא שבני האדם נתונים לשליטת השפה ומושגיה, ומי ששולט בשפה קובע את משמעותיה; מהי האמת, מה נכון, מה שגוי ,מה יפה וצודק, וגם מה התרחש בעבר, ומה מתרחש כיום. השולטים בשפה הם בעלי הכוח למיניהם; אנשי הדת, הפוליטיקאים, השליטים, המנהיגים, העשירים, המלומדים. אליטות אלו הן המעצבות את האופן בו רואים בני האדם את תקופתם שלהם, וגם תקופות היסטוריות אחרות.

את השפעתה של נקודת המבט על כתיבת ההיסטוריה ניתן לראות דרך הדוגמא של מלחמת 1948. היהודים, הצד המנצח, מכנים אותה (ברוב המקרים) מלחמת השחרור או העצמאות אשר הובילה להגשמת החלום של הקמת מדינה בארץ ישראל. ואילו בקרב הצד המפסיד הפלסטיני, מכונה מלחמה זו הנכבה. אסון נורא של גירוש המוני, הרס קהילות וכפרים, ושלילת זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית במולדתם ע"י כוחות קולוניאליסטים, ומדכאים. אם כך, מהי האמת ההיסטורית? האם הייתה זו מלחמת שחרור ועצמאות או חורבן וגלות? התשובה לשאלות היסטוריות אלו היא במידה רבה תלוית נקודת השקפה, עמדה מוסרית ושייכות לאומית, ואיננה יכולה להיות מוכרעת רק באמצעות עובדות היסטוריות.

על בסיס הנאמר עד כה תפיסתי היא שעובדה היא תמיד סלקציה שלנו מתוך שטף גדול של תחושות, אינפורמציה ורשמים. לאוסף של עובדות סלקטיביות כאלו אנו קוראים מציאות. פוליטיקאים מסוימים מנצלים את יחסיותן של העובדות באופן ציני ומניפולטיבי כדי להגדיר כל ביקורת כ"רדיפה פוליטית", וכל חשיפה של קלונם כ"פייק-ניוז", וכך הם מרוקנים מתוכן את הדיון הציבורי. זהו ניצול מכוון, ולמעשה המסקנה ממורכבות זו צריכה להיות ההפך הגמור. כלומר דווקא יחסיותם של מושגי העובדה, האמת, והמציאות דורשת דיון המבוסס על יכולתנו להציג את העובדות שמצדיקות את השקפותינו, ולבחון אותן אל מול יכולתו של הצד שכנגד להציג עובדות המצדיקות את השקפתו. רק השתתה זו של הדיון על השוואה בין עובדות שונות היא היוצרת את הבסיס לדיון הציבורי בדמוקרטיה, וגם לשיפוט המוסרי של מעשים כפסולים או כראויים.

בכבוד רב,
אילן פריש