את מי משרתת המלחמה הזאת?

הופיע לראשונה בON THE LEFT SIDE ב20 ליולי 2006

הטבע האנושי מתייחס למצבים של סכסוך כאל מצבים לא טבעיים. אנו נוטים לפתח מנגנוני התנהגות שונים, כדי שיעזרו לנו להתמודד עם המצב הלא טבעי הזה. יש מנגנונים פשוטים וקלים, ויש - מורכבים וקשים.

במנגנונים הפשוטים והקלים, אנו נוטים להשליך את כל האחריות לסכסוך על האחר. כך אנחנו מגדירים את עצמנו כקורבן, ואת הנפגעים בצד שלנו אנחנו רואים כחפים מפשע. הצד האחר הוא תוקפן, אלים ובלתי אנושי, והוא האחראי לאבדות בצד שלו.

מנגנונים מורכבים וקשים לאימוץ בנויים על לקיחת אחריות על המצב, דרך ביקורת עצמית ומחויבות ליצירת תנאים לבניית הסכמות עם האחר, תוך ויתור על מנגנון ההאשמה.

למרות שהרוב בישראל ובעולם הערבי מצהירים על רצונם בשלום - ואני מאמין שהרצון הוא אמיתי - אנחנו נוטים להתמודד עם הסכסוך בדרך הקלה. הדרך של "חייבים להגיב בכוח, כדי שיבינו", גורמת לפגיעה בצד השני, שממהר ומגיב על התגובה, וכך אנחנו נכנסים לסחרור ומערבולת שבה הדבר הראשון שנפגע מהקטיושה הוא ההגיון. מערכת החשיבה שלנו יוצאת מכלל פעולה, והתנהגותנו מושפעת אך ורק מאינסטינקט אוטומטי, שהדלקים שלו הם הפחד, הכעס והרגשת החולשה. כל זה, כדי "להחזיר את כוח ההרתעה". עשרות שנים אנו בונים כוח הרתעה, והאחר לא נרתע! אנחנו פוגעים בהם בכדי שיפסיקו לפגוע בנו, והם פוגעים בנו בכדי שנפסיק לפגוע בהם!

במערבולת הזאת, אנו בונים לאחר דימוי מפלצתי, לא אנושי. הוא טרוריסט, חבר כנופיית רצח, ומיחסים לו את כל הכוונות הרעות. הוא רוצה להשמיד, להרוס, לרצוח ולהשליט תרבות של פונדמנטליזם וחושך. לעצמנו אנו נותנים דימויים אנושיים: אנחנו רחמנים, דמוקרטים, בעלי תרבות של אור וקידמה. ואם לפעמים זה לא כך - זה יוצא מן הכלל.

הדה-הומניזציה של האחר נותנת לנ גיטימציה לפגוע בו, להרוג ילדים "בטעות" או "בלית ברירה", לירות באנשים, להטיל פצצה מהאוויר, להתפוצץ באוטובוס או בדיסקוטק. כל זה "לגיטימי", ומתוייג כ"הגנה עצמית".

לדעתי נכשלנו, יהודים וערבים, בעבודתנו למען אינטרסים האמיתיים שלנו, ביטחון, חופש, עצמאות ושגשוג כלכלי ותרבותי. רוב המאבקים שלנו מכוונים לעמדות ולא לאינטרסים. אנחנו רוצים לכפות פתרון שבנוי על עמדה ולא על צורך. אפילו "הסכמי השלום" היו בנויים על כפייה ולא על מו"מ שיתופי! ובכל זאת אנו משיכים באותה דרך של כשלון.

אני שואל את עצמי מי מרוויח מהמלחמה הזאת. קשה לי לענות. דבר אחד אני יודע: מחיר הנפט עלה... האם האבדות שוות את זה?

מי שנותן לגיטימציה למלחמה הזאת ומקבל עידוד ממשטרים כסעודיה, ירדן ומצרים - איננו יכול לטעון שהמטרות שלו הם דמוקרטיה וחופש
.
הקטיושות והקסאמים לא צריכים לעוף. גם לשימוש במטוסים ובטנקים אין שום לגיטימציה. המאבק לשחרור החטופים, האסירים והעצורים, צריך להיות בכלים שלא מכוונים לפגיעה באחר. ומה שחשוב - שכולנו מחויבים ליצירת תנאים שהרוב, משני הצדדים, יהיה מעונין בהם. וכך, אם קבוצה מצד אחד תפר את התנאים האלה, לא יהיה צורך בפעולה מהצד השני, כי הרוב מהצד המפר הוא זה שיפעל לביטול ההפרה. כך גם צריך להיות המאבק לשחרור מהכיבוש ולבניית העצמאות. פגיעה באחר, היא פגיעה בעצמי. הדה-הומניזציה של האחר, היא איבוד צלם האנוש העצמי.

זאת דעתי על פעולות הצבא נגד העם שלי ונגד הלבנונים. אכזבה, תסכול וחוסר אונים. בכל זאת, אני אעשה כל מה שביכולתי לא לאבד את צלם האנוש שבתוכי, כדי לא לאבד תקווה לחיים!